באיגרת כתב, אודות מנהג חגיגות "המימונה", מנהג זה יסודותיו בהררי קודש, אך עם גדרים ברורים. לצערנו עם בא אחינו בני המערב לארץ ישראל התפשט המנהג מעבר לגבולות שגבלו ראשונים, ואנו אין לנו אלא מה שמסרו לנו אבותינו. על כן מה דוה לבנו על השמועה הרעה שהגיעה לאוזנינו, כי יש מאחינו פשוטי העם, אשר כבר בימי שביעי של פסח מתחילים להכין את מאכלי המימונה.
והנה יש מהם שבבערותם הוסיפו רעה רבה ונוראה, והינם מכינים מאכלי חמץ כבר ביום השביעי של פסח, בחושבם כי חשיבות המנהג גדולה על איסור חמץ, או סוברים שאיסור חמץ עבר כבר, וזו טעות חמורה, והעובר על זה מתחייב כרת בנפשו.
ולסיום, כותב כי: חובה על כל איש ואיש להתרות על כך, ולבער רעה זו מן העולם. כי אוי ואבוי למי שמכניס חמץ לביתו טרם צאת חג שביעי של פסח, ובשום פנים ואופן אין להתחיל ולהכין את מאכלי המימונה בטרם צאת חג שביעי של פסח, והעושה כן ידע כי לא רק שמעשיו אינם מרוצים לפני בורא עולם, אלא גם מתחייב בנפשו, על כן כל איש יזהיר את בני ביתו בכל האמור, שיעשו כדין תורה, ואת המנהג ישמרו כפי גדריו הנכונים בלבד. בברכת חג פסח כשר ושמח, ותרבחו ותסעדו.
