"אלה מסעי בני ישראל" (לג, א)
יש המסבירים בכך את דברי חז"ל בפרשתנו על הפסוק: "אלה מסעי בני ישראל" שאמרו: "משל למלך שהיה בנו חולה, והוליכו למקום רחוק לרפאו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר לו כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך", וכו'.
ולכאורה, הרי המשל היה מקבל את מלא המשמעות שלו גם באב ובן פשוטים, ולא בבני מלכים. לשם מה העדיפו חז"ל להמשיל את העניין למלך שהיה בנו חולה?
אלא שחז"ל באו להדגיש לנו שגם אם הנך מלך, ומלכותך גוזלת ממך את כל שעותיך, הנך חייב להקדיש לבנך את תשומת הלב המגיעה לו, ולשוחח עמו על דברים פשוטים שלכאורה אין בהם כל תועלת, כמו העלאת זכרונות מהמסע הקודם, "כאן ישנו, כאן הוקרנו", וכו'.
כמה וכמה פעמים הזדמן לנו לשמע את גדולי הדור, שהיו להם ילדים קטנים בבית, שפעמים יצאו אל הקהל הרב שהמתין להם בחדר ההמתנה והודיעו "עכשו אנחנו מחויבים למלא את חובתנו כאבא", ופסקו מלקבל קהל עד שסימו ללמד את השיעור הקבוע להם עם בנם.
האדמו"ר מסקווירא זצ"ל התגורר בבוקרסט שברומניה.
הרוחות שנשבו אז ברחוב היו מסוכנות לבנות ישראל.
נהג הוא לשבת עם בנותיו לשחק עמהן, ארג אתן בגדים והשתתף בכל חויותיהן. העקר שלא תרדנה למטה, לרחוב.
מי גדול לנו מאותו אדמו"ר, שהעמיד עדה גדולה של חסידים בדור שלפני השואה, ונודע כצדיק ומתמיד עצום, ובכל זאת מצא את הזמן הפנוי להקדיש לבנותיו.
הגאון הקדוש מרן רבי אלחנן וסרמן זצ"ל היה קנאי גדול בכל ארחותיו, והנהגתו כשל שרף.
אבל כשאמרו לו שמנהג הילדים בברנוביץ' לשחק ב… קופסאות גפרורים, ידע להתייחס גם לעניין זה בתשומת לב מרובה, והיה מרוקן במיוחד את הקופסאות ונותנן לילדים כדי שמשחקיהם יתנהלו בדרכים כשרות שרוח חכמים נוחה מהן ולא ירעו בשדות זרים.
על פי עדויות משרידי התלמידים של ברנוביץ', היה זה מאלף במיוחד לראות את ראש הישיבה והגאון הנערץ 'מתעסק' באיסוף קופסאות הגפרורים.
מעניין שגם מרן הרב שך זצ"ל היה נוהג לאסוף בולים מהמכתבים הרבים שהגיעו אליו, ובהם בולים יקרים מחו"ל, ומחלקם בין שכניו, הילדים…
(לחנך בשמחה)
"אלה מסעי בני ישראל" (לג, א)
אמרו חז"ל (מדרש רבא ותנחומא) למה זכו מסעות אלו להיכתב בתורה? אלא מפני שקבלו את ישראל במדבר והיו אורחיהם, ועתיד הקב"ה לתת שכר טוב למדבר, שעכשיו הוא יבש וחסר כל, אבל לעתיד לבוא יהפוך המדבר לישוב ויהיו בו מים רבים ועצים רבים.
מכאן ילמד האדם קל וחומר, מה מדבר שאין בו דעת יפרע לו הקב"ה שכרו על שאירח את ישראל, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ונותן לו מזון ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה שיקבל שכר כפול ומכופל מאת הקב"ה.
סיפור מדהים ומאלף סיפר על עצמו הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל.
בתקופה שלמדתי בישיבה, היה שם בחור עיוור, שמחוסר כל נאלץ לישון על הרצפה, הדבר חרה לי מאוד, ריחמתי עליו ונתתי לו את מיטתי לישון בה ואני ישנתי על הרצפה.
לאחר תקופה, הגיעו הנאצים ימ"ש לישיבה, והעלו אחד אחד למשפט, קודם שהוציאוהו להורג ביריה.
כאשר הגיע תורי – מספר רבי חיים – גזר עלי השופט גזר דין מוות.
ידעתי שעד המוות יש לי בערך עוד שתי דקות.
פרצתי בבכי והעזתי לפנות בבקשה לבורא עולם: "זכור לי זכות זו שעשיתי עם הבחור העיוור כשנתתי לו את מיטתי והלכתי לישון על הרצפה".
אמר לו הנאצי הממונה על ההריגה: "הינך בחור נאה, חבל עליך, תברח! ואני אעשה את עצמי כאילו אני יורה עליך אך מחטיא את המטרה"…
וכך הוי, רבי חיים ברח וניצל.
כשסיפר זאת רבי חיים הוסיף: "התורה שלמדתי בחיי, כולה בזכות אותו מעשה חסד שעשיתי עם הבחור העיוור, צא וראה כוחו ושכרו של מעשה חסד"!
(להתעדן באהבתך)
"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (לג, ב)
כלומר אם תהיינה ההוצאות לצורך המסע לעולם הבא, – זהו עפ"י ה'. (כסף נבחר)
כשבא הגה"צ רבי אברהם יפהן זצ"ל לארץ ישראל, הלך עמו הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, במוצאי שבת, לבקר בביתו של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי – הסטייפלער זצ"ל.
הם מצאו אותו באמצע סעודת מלוה מלכה".
ומה היתה סעודתו? מעט חלה שנשארה משבת. זנב דג מלוח וכוס מים…
חייך רבי אברהם: "אותו הסטייפלער מלפני שלושים שנה (בנובהרדוק) ללא שום שינוי! אותה גמרא. אותה סעודה דלה. אותה התמדה"…
אמר על כך רבי יעקב: כך נהגו הצדיקים. לא משנים ולא מחליפים. לא שואפים להרחיב, ולשנות ולשפץ…
הוא שאומרים אחר ברכת המזון "הרחמן הוא ישלח ברכה מרובה – בבית הזה"! אמנם ברכה מרובה, אבל "בבית הזה", שלא תסתחרר עלינו דעתינו משפע הברכה ונרצה להחליף את הדירה, ואפילו לא את "שולחן זה שאכלנו עליו" שאפילו ריהוט לא נרצה להחליף…
(רבי יעקב אומר)
אחת הנכדות של הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל בהיותה ילדה בבית הספר, במסגרת שיעור מלאכה בקרמיקה, רצתה להכין שלט עליו יהיה כתוב "משפחת לפקוביץ" כדי לתלות על דלת ביתם של הסבא והסבתא.
רבי מיכל יהודה לא הסכים ונימק: "הרי לאחר שיתלה על הדלת שלט יפה, יראו צורך גם לצבוע את הדלת שתתאים… לאחר שיצבעו יאמרו: הנה דלת יפה, צריכים לייפות את הקיר ממול הדלת… וכן הלאה.
שלט קטן שיגרור מותרות"…
(מתוך מאמר)
"ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה" (לג, כד)
מעטים מאד הם האנשים, הזוכים לחיים שיש בהם רק שלוה ונחת, פרנסה טובה ובריאות מושלמת, ללא כל צרה וקושי כלל.
מרבית בני האדם סובלים מצוקות וקשיים בשטחים שונים.
יסורים שונים באים לעולם, ובהם מתמרקים עוונותיו של האדם.
הפסוק אומר: "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא כב, ז), ורמז יש כאן: אם מקבל אדם את יסוריו באהבה, ממרקים הם את חטאיו, וכשמגיעה העת "ובא השמש" – ששוקעת שמשו והולך הוא אל בית עולמו, אזי "וטהר" – טהור הוא משום שכבר נזדכך, "ואחר יאכל מן הקדשים", הינו שיאכל וישבע מזיו השכינה בגן עדן.
במלות הפסוק כאן: "ויסעו מהר שפר…" נרמז עניינו של אדם, שלא הזדכך ביסורים, וכך מפרשו בעל ה"ברכת יצחק": "ויסעו מהר שפר" – רומז לאדם שנסע מעולמו, שהיו לו תענוגות רבים ושפר עליו גורלו במאד, אך לאחר מכן "ויחנו בחרדה" – משום שלא נזדכך ביסורים, יש לו לחשוש מעוונותיו.
על פי זה יש לפרש גם את הפסוקים: "ויסעו מיטבתה ויחנו בעברנה" (לג, לד) – אם הולך האדם מכאן, כשהוא מלא כל טוב, ולא סבל כלל לצרך ניקוי העוונות, אזי "ויחנו בעברונה" – מלשון עברה וזעם.
אולם "ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר" – אם רוצים לנסוע ולברוח מהעברה ומחרון האף, יש לחנות ב"עציון" – לקחת את העצה שנתן לנו משה רבנו, שתמיד הוכיח בה את אבותינו: יש להסתפק במה שנתן הקב"ה, ולא לשאוף למותרות! "רב לכם…"
כעין זה כתב בספר "טל השמים": הגמרא במסכת בבא מציעא (קיד ע"א) מספרת על רבה בר אבוה שאמר לאליהו הנביא ששעתו דחוקה מבחינת הפרנסה, ולכן אינו יכול ללמוד תורה כמו שצריך.
הביאו אליהו הנביא לגן עדן, אמר לו: "פשט את גלימתך ואסוף מהעלים הפזורים כאן".
כשיצא בחזרה מגן עדן, שמע בת קול אומרת: "מי הוא זה שאוכל את עולמו בחייו כמו רבה בר אבוה".
מיד השליך את כל העלים בחזרה.
ללמדנו, שכשמקבל אדם דבר טוב בעולם הזה, עליו לפחד, כי יתכן שהטובה המשופעת עליו באה על חשבון העולם הבא שלו.
(לאור הנר)
"לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה" (לג, נד)
בספר "מרביצי תורה מעולם החסידות" מובא המעשה הבא: בתקופה מסוימת, התקבלו למושב קוממיות חברים חדשים, והיה צורך להקצות עבורם חלקות אדמה.
לצורך כך, הוחלט לבצע חלוקה מחדשת של שדות המושב, והיו חברים ותיקים שעמדו להפסיד שטח חקלאי עקב כך.
לא מעט אנשים התמרמרו על החלוקה החדשה הצפויה.
היו מן החברים שהקהילו אסיפות כדי לאחד את אנשי המושב נגד החלוקה, והיו שמיחו ונסו לסכל אותה.
באחת האסיפות הופיע, פתאום, רבי בנימין מנדלזון זצ"ל, גאב"ד קוממיות.
פתח הרב מנדלזון ודיבר בעניני אמונה ובטחון, ובין השאר אמר: "מי פתי ויחשב, שאם נגזר עליו בראש השנה להרוויח כך וכך, היפלא מה' כי ירוויח זאת בחלקה קטנה יותר, ולמה לו להטריח עצמו ולעבוד חלקה גדולה?!"
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, והתיישבו דברי אמונה ובטחון אלו בלבות החברים, ושוב לא היתה התנגדות לחלוקת הקרקעות, באפן שגם לחברים החדשים ייטב.
(לאור הנר)
"רוצח הוא מות יומת הרוצח" (לה, יז)
חבורת חסידים נסעה פעם אל ה"דברי חיים" מצאנז בעגלה שהיתה נהוגה בידי אחד מתושבי העיר, איש גס רוח שהיה מתאכזר על בני ביתו ולא חשך מהם את שבט ידו.
"הדברי חיים" בעצמו קרא בתורה, וכשהגיע לפרשת ערי מקלט זימן את העגלון לעלות לתורה, אלא שבקריאתו עצר בפסוק "רוצח הוא, מות יומת הרוצח, ואת התבות הללו קרא בקול גדול, עד שנפל פחד על כל השומעים.
נכנסו הדברים אל לבו של האיש, ומאז שינה את מעשיו, עד שבני ביתו באו להודות לאלו שלקחוהו לצאנז ושינוהו.
"כל מכה נפש… ירצח את הרוצח" (לה, ל)
סיפר האדמו"ר מטולנא שליט"א מהחפץ חיים, שפעם באחת ממסעותיו, כנראה למכור את ספריו, נכנס לבית מדרש להתפלל, ותיכף בכניסתו חזר על עקבותיו ופנה לבית מדרש אחר.
אחד שהבחין בזה שאלו למה יצא מביהמ"ד הראשון, ענהו החפץ חיים כי הרי שם מדברים לשה"ר ורכילות, שאלו האיך ידע הרב מזה? ענה החפץ חיים "הרי האוויר שם מורעל".
עוד סיפר על הגה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל שהיה מצדיקי ירושלים, (הוא הלך בדרכי החפץ חיים ואף הוציא ספרים על לשה"ר) שפעם נקלע ר' שמואל לישיבה מסוימת, ושאל בתמימות איפה החדר ששם יושבים הצוות להחליט את מי לא להכניס לישיבה לפני תחילת הזמן?
שאלו אותו: "רבי בשביל מה אתה צריך לדעת?" ענה "כי אני רוצה לדעת להיכן לא להיכנס".
"למה" שאלו אותו, ענה רבי שמואל "כי בחדר הזה יש אוירה של רציחה", "בחדר הזה יושבים אנשים ודנים דיני נפשות", ומדברים כנראה לשה"ר ורכילות, "לחדר כזה אני לא נכנס!"
(ציוני תורה)
"ולא תחניפו את הארץ" (לה, לג)
הרה"ג רבי נסים קרליץ היה צריך פעם להעיד בבית משפט אודות דרך פעולה מסוימת שהמליץ לבעל לפעול בנוגע למתן גט.
כשהגיע לבית המשפט, התרגש השופט מאד וציין לשבח "את בית הדין של כבוד הרב", ושהוא "מפורסם ונודע לתהלה", וכמובן שלא יבקש מכבוד הרב להשבע, אלא שרק יאמר את מה שיש לו לומר, וכך היה.
ראתה האשה המתדיינת מול בעלה את גודל הכבוד שהשופט חולק לרב, בעוד שהוא מעיד נגדה… ולפתע, בעת שהרב קרליץ החל צועד אל מחוץ לכתלי בית המשפט, היא החלה לצעוק: "אם השופט היה יודע מה שהרב אמר עליו מאחורי הגב…"
השופט נבוך, עצר את רבי נסים ממש על סף היציאה מהאולם ושאל אותו: "האם נכונים דברי האשה?"
חשב הרב וענה לו: "לא זכור לי", ויצא החוצה.
בחוץ שאלוהו מקורביו: "מדוע אמר כבוד הרב 'לא זכור לי', הלא הדברים מופרכים ויכול היה לומר בפשטות 'לא!'?"
ענה הרב קרליץ: "לא רציתי שהשופט יחשב שאני מתחנף אליו להשיב לו לא!"
(לאור הנר)
הגאון רבי גרשון לפידות זצ"ל סיפר: כאשר הקיסר וילהלם היה אמור להגיע לביקור בירושלים, הכינו לכבודו שלושה שערים, האחד בשער יפו, שם עמדו המוסלמים לקבל את פניו, השני בשכונת מחנה יהודה ליד בית הספר אליאנס, שם עמדו הנוצרים לקבל את פניו, והשלישי במוצא, שם עמדו היהודים לקבל את פניו.
לפי התוכנית היה אמור הקיסר להגיע מחיפה ברכבת, לעבור תחילה דרך שער יפו, משם למחנה יהודה ומשם למוצא.
בסופו של דבר, הקיסר לא הגיע מחיפה אלא מיפו לירושלים, ולא ברכבת אלא רכוב על סוס.
יצא אפוא, שהיהודים היו הראשונים לקבל את פניו.
הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל יצא יחד עם החכם באשי ואדון ענתבי מעסקני עדת הספרדים, לקבל את פני הקיסר וספרי תורה בידיהם.
בראות אותם הקיסר עם ספרי התורה, קד קידה, אך לא ירד מסוסו.
לאחר מכן שלח הקיסר לכל אחד ממקבלי פניו מדליה של זהב.
כולם לקחו את המדליה אך רבי שמואל החזירה לשולחיה.
הבין הקיסר שרבי שמואל מסרב לקבל את המדליה מחמת צורת שתי וערב החקוק עליה, לכן שלח לו תמורת זה חמישים לירות זהב טורקיות, אך גם אותם לא אבה לקבל ושלחם בחזרה.
הדבר חרה בעיני הקיסר ושלח לקרוא לו.
כאשר הגיע רבי שמואל אמר לו הקיסר: יכולתי להבין שאת המטבע שחקוקה עליה צורת שתי וערב שלחת חזרה, אבל חמישים לירות מדוע החזרת?
ענה לו רבי שמואל: כאשר יצאנו לקראתו וכיבדנוהו עם ספר תורה בידינו, אתם לא ירדתם מן הסוס ליתן כבוד לתורת ה', הרגשתי חובה למחות לכבוד ה' ותורתו וזוהי הסיבה להחזרת הכסף.
הדבר מצא חן בעיני הקיסר, הושיט ידו לר' שמואל ואמר: אתה יהודי הגון.
א גוט שבת
ליקוטים נפלאים | נערך ע"י הרב ברוך רובין שליט"א
לקבלה במייל: LikutimNiflaim@gmail.com
