לאחר כ-15 שנה: הצצה מרתקת לחייהם של הנערים האשדודים שנשרו מהמסגרת

מאתגרי הילדות לשורה הראשונה: משה זגורי בראיון אישי חשוף במיוחד

"זהיתי אותו וצמרמורת אחזה בי – אני סולח לו ומאחל לו שימצא את דרכו"

משה זגורי, בשנות ה-30 לחייו, נשוי, גדל בבית חרדי קלאסי, חושף את סיפור חייו, החל מהיציאה ממסגרת הישיבה בגיל 17.5-18 ועד להצלחותיו כיום, כעצמאי המחזיק עסק לצילום והפקה מצליח משלו.

משה משתף בזיכרונות משמעותיים, לקחים עמוקים ומסרים מעוררי השראה לילדים, צעירים ואנשי חינוך מנקודת מבטו של הנושר שהתגבר והתבגר.

היציאה מהמסגרת החינוכית

"יצאתי מהישיבה בגיל 17.5-18. גדלתי במסלול החרדי הרגיל: תלמוד תורה, אחר כך ישיבה קטנה, ולבסוף ישיבה גדולה. היציאה הזו הייתה נקודת מפנה משמעותית בשבילי.

גדלתי בבית חרדי קלאסי, עם אבא שהיה חוזר בתשובה. האווירה בבית הייתה מסורתית, עם דגש חזק על ערכים דתיים וחינוך תורני. זה עיצב אותי, אבל גם הביא אתגרים שהפכו אותי למי שאני היום."

זיכרונות משמעותיים ממוסד הלימודים

"מקרה לא טוב שזכור לי הוא כשהמנהל בתלמוד תורה היכה אותי מתוך כעס. היום אני לא מאשים אותו, הוא כבר לא שם, וגם לא הייתי היחיד שחטף. אבל המקרה הזה לימד אותי כמה חשוב לכבד ילד, להסתכל לו בגובה העיניים במקום להטיל אימה. כבוד מעודד שיתוף פעולה יותר מכל דבר אחר.

לעומת זאת, זיכרון טוב הוא מהרב משה בורנשטיין זצ"ל, דמות מוערכת מאשדוד. הוא הפקיד בידיי למכור ארבעת המינים, וכשהגיע הזמן לחלק את הכסף, הוא הביע בי אמון מלא, בלי לפקפק ביושר שלי. המבט שלו, הוודאות שהוא נתן לי, גרמו לי להרגיש כבוד עצום. באותו רגע החלטתי שאני רוצה לחיות ביושרה ובכבוד כלפי כולם. זאת תחושה שהיתה כל כך חזקה."

"יש גם סיפור אחד שמלווה אותי עד היום" מספר משה:

"לא הייתי הילד הכי מבריק בכיתה, וגם לא הכי מסודר. ככה זה כשגדלים עם אבא שגדל יתום, נותן לך את כל מה שיש לו, אבל לא תמיד יש לו את הכלים שיש לאבא שגדל עם אבא משלו.

בכיתה שלי היה ילד כריזמטי, כזה שמושך תשומת לב. יום אחד הוא החליט שכל מגע קל שלי, אפילו בטעות, הוא עניין גדול. הוא היה מוחה את החולצה שלו על הקיר, צועק "איכס" כאילו זה באמת מפריע לו. לאט-לאט, ילדים אחרים הצטרפו, והמצב החמיר. הפכתי למוקד ללעג, לכינויי גנאי. היו ימים ששמעתי "אני לא רוצה לשבת לידו". כששמעתי על קמפ, כבר ידעתי שזה יהיה סיוט – אשתייך לחדר של הילדים ש"נתקעו" בלי חברים.

אבל אז קרה משהו ששינה הכל. בליל שישי אחד, בדרך לכותל, עצרתי בחורבת רבי יהודה החסיד. שם, על ספסל, ראיתי מישהו ישן, נראה כמו הומלס. כשהתקרבתי, זיהיתי אותו וצמרמורת אחזה בי – זה היה אותו ילד כריזמטי מהכיתה, זה שהוביל את החרם נגדי. הוא היה שם, לבד, במצב קשה. קשה לתאר במילים את אותה הרגשה. אני סולח לו, ומאחל לו שימצא את דרכו."

המסר שלי להורים ולמורים פשוט: אם הילד שלכם חזק, כריזמטי, מוביל – תנו לו כלים לעזור לחלשים. ילדים כאלה, שלא תמיד מעריכים אותם נכון, הם לפעמים גאונים בסביבה שלא רואה אותם. תראו את הסיפור של הכנר בתחנת הרכבת – אנשים לא זיהו את הגאונות שלו כי הוא לא היה במקום הנכון. ילדים חזקים שמשתמשים בכוחם לפגוע בחלשים עלולים לבזבז את הפוטנציאל שלהם, להישאר תקועים במקום ילדותי. אבל אם הם ילמדו להרים אחרים, הם יגדלו להיות אנשים מסופקים, מאושרים, וחזקים באמת.

האם אתה חושב שיש קשר בין ההצלחות שלך היום לסיטואציות שחווית בגיל צעיר?

"בהחלט. הקשיים שחוויתי בילדות, כמו התמודדויות עם סיטואציות לא פשוטות במוסדות הלימוד, חישלו אותי. הכוחות שהייתי צריך לגייס אז, שלא כל אחד חווה, הפכו כל אתגר בהמשך החיים למשהו שנראה לי פשוט לצלוח. הם הבסיס להצלחות שלי היום."

איזה מסר תבחר להעביר לילדים שלך?

"כשיהיו לי ילדים בעזרת ה', אני אשאף לכבד אותם בגובה העיניים, להעצים אותם ולתת להם תחושת ערך עצמי. אבל אני לא אפנק אותם יותר מדי. אני רוצה שהם ילמדו להעריך את מה שהם משיגים בעבודה קשה, כי זה בונה חוסן ועצמאות."

איזה מסר תרצה להעביר לילד שמתקשה בלימודים?

"הייתי אומר לו שני דברים: קודם כל, תדמיין שאתה בן למשפחה עשירה מאוד, שכבר בגיל צעיר נתנו לך אחריות על חברה גדולה. אם לא הייתה לך ברירה, היית מצליח, כי היית גדל לתוך זה. כל אתגר שאתה רוצה להשיג, אתה יכול להתמודד איתו אם תאמין בעצמך.

דבר שני, כשמישהו אומר לך 'אתה לא מבין', תזכור שהרבה פעמים אתה פשוט חושב לעומק. אנחנו, הילדים, לפעמים מעלים השגות וחושבים יותר, וזה בסדר. כשאתה מגיע להבנה, היא בדרך כלל עמוקה יותר ממה שמי שניסה להסביר חשב. תמשיך לשאול ולהעמיק, כי בסוף תבין את התמונה השלמה."

איזה מסר תרצה לעביר לאלה, הצעירים שנשרו ונמצאים בצומת דרכים?

"התקופה הזו, אחרי הצבא לדוגמא, היא אחת המעצבות בחיים. מה שתבחר לעשות עכשיו עשוי להשפיע על כל העתיד שלך, כמו שקרה אצלי – כבר כמעט 10 שנים ואני עדיין בדרך שבחרתי אז. ההמלצה שלי היא לחשוב הכי רחוק שאתה יכול, לדמיין את המקום המכובד והראוי שאתה רוצה להגיע אליו כשתהיה גדול, ופשוט להתחיל לצעוד לשם, צעד אחרי צעד. מה שנראה מרחוק גדול, ייראה קרוב וקטן אחרי זמן קצר בתהליך, וזה יפתח לך אפשרויות להתפתח עוד ועוד.

ולאנשי החינוך המסורים אני רוצה לומר: הילד הכי קשה, זה שנראה הכי לא מבין או הכי מאתגר להתמודד איתו, עשוי להפוך לאדם הכי גדול שעבר תחתיכם. ככל שהוא דורש מכם יותר כוחות, סביר שהוא בעל פוטנציאל גדול יותר. בין אם אתם רואים את זה כשליחות או כמקצוע, הילד הזה, שזקוק לכם עכשיו יותר מכל, עשוי להפוך למי שייתן הכי הרבה כוחות לאחרים כשיגדל. בשבילכם זה אולי נראה עניין של מה בכך, אבל בשביל הדור הבא זה יכול להיות עולם ומלואו."

מסע של חוסן ושליחות: סיפורו האישי של רותם אביטל

“לא תמיד ידעתי לאן אני הולך – אבל תמיד ידעתי שאני לא עוצר.”

רותם אביטל, בן 29 מאשדוד, במהלך הראיון קולו משדר סיפור של מאבקים והצלחות. מאחוריו מסלול חיים לא שגרתי – עזיבה דרמטית של המסגרת בגיל 14, שירות כלוחם ביחידה מיוחדת כחייל בודד, ולחימה עיקשת במילואים בעזה עם למעלה מ-350 ימי שירות מאז תחילת המלחמה. כיום הוא מנהל מחלקת משאבי אנוש ברשת גדולה ומוכרת, מפעיל מיזם חברתי לנוער, ומסתכל קדימה עם תחושת שליחות. בראיון כן ומרגש הוא משתף במסע שלו, בלקחים שצבר ובמסרים שהוא רוצה להעביר הלאה.

היציאה מהמסגרת

"עזבתי את הבית והמסגרת החרדית בגיל 14," הוא פותח. "גדלתי בבית חרדי באשדוד, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא המסלול שלי. עזבתי לבד, בלי שום מסגרת חלופית, והייתי די ברחוב תקופה לא קצרה." המילים נאמרות בפשטות, אך מאחוריהן סיפור של נער צעיר שהחליט לקחת את גורלו בידיים, גם במחיר של חוסר ודאות.

הבית שבו גדל היה עולם של חוקים ברורים. "היה דגש גדול על לימוד תורה, סמכות וגבולות," הוא מספר. "הכל היה מאוד מוגדר – מה מותר, מה אסור. לא היה מקום לשאלות או ליצירתיות." עם זאת, הוא מוצא גם נקודות אור: "למדתי שם חוסן, מסירות והתמדה – תכונות שליוו אותי כל הדרך."

זיכרונות שצרובים

כשבקשנו מרותם לשתף בזיכרונות בולטים מתקופת הישיבה, הוא נזכר בשני רגעים שונים בתכלית. "היה רגע טוב עם אחד הר"מים," הוא מחייך קלות. "הוא אמר לי שיש לי לב טוב. זה היה משפט פשוט, אבל הוא נתן לי להבין שאני לא מקולקל, גם אם הרגשתי שונה." לעומת זאת, הזיכרון הקשה עדיין מכאיב: "יום אחד תפסו אותי קורא ספר 'אסור'. העירו לי מול כל הכיתה והשפילו אותי. זה שבר לי משהו בנפש והאיץ את ההחלטה לעזוב."

לקחים שהפכו להצלחות

המסע של רותם לא היה קל, אבל הוא מאמין שהאתגרים המוקדמים הם שסללו את דרכו להצלחות. "חד משמעית," הוא אומר כששאלנו אותו אם יש קשר בין הילדות שלו להישגים שלו כיום. "היכולת להמציא את עצמי מחדש, לשרוד, לקום מנפילות – כל זה בא מההתמודדויות המוקדמות. החיים הקשים בגיל צעיר עיצבו לי את האופי."

“סגרתי את העסק – אבל פתחתי דלת לעתיד חדש”

“ניהלתי חנות ומעבדה לתיקון טלפונים – עסק שבניתי מאפס" מספר רותם ל"חרדים אשדוד". "עבדתי קשה, והשקעתי את כל כולי כדי לבנות לעצמי עתיד יציב. אבל כשהמלחמה פרצה וקראו לי שוב למילואים, הבנתי שהשליחות קוראת לי למקום אחר.
לא היה מי שיחזיק את העסק בזמן שהייתי בחזית, ובסוף נאלצתי לסגור.
זה לא היה קל – זה היה החלום שלי.
אבל דווקא מתוך הסגירה הזו, נפתחו לי עיניים להזדמנויות חדשות.
אני לא רואה בזה כישלון – אלא שלב במסע.
כי גם אם סגרתי את הדלת של העסק ההוא – אני יודע שאני אקים משהו גדול יותר.
עם כל מה שלמדתי – הפעם, זה יקרה בגדול.

שליחות חברתית

אחד ההישגים שרותם גאה בהם במיוחד הוא המיזם החברתי שהקים, "DogWalker Rotem". "אני מעסיק בני נוער שמטיילים עם כלבים בתשלום," הוא מסביר. "זה נותן להם מסגרת, תחושת ערך, הכנסה, ובעיקר אמון בעצמם." המיזם נולד מתוך הרצון למנוע מבני נוער את התחושה של חוסר שייכות שרותם עצמו חווה. "אני לא רוצה שהם ישוטטו ברחובות או יידרדרו," הוא אומר, "אני רוצה שירגישו שיש להם מקום."

מסרים מהלב

לילד שמתקשה בלימודים: "אתה לא צריך להצליח בלימודים כדי להצליח בחיים. אבל תלמד להאמין בעצמך. העולם מחכה לך – לא עם תעודות, אלא עם היכולת להתמיד, לחלום ולעשות."

לנער מתבגר בצומת דרכים: "אתה לא חייב לדעת עכשיו מה יהיה כל החיים. תבחר צעד אחד טוב – תחום שמעניין אותך, פרויקט, עבודה – ותתחיל לזוז. החיים נבנים תנועה אחרי תנועה."

"ואני מבקש להעביר גם מסר לאנשי חינוך שקוראים את הראיון הזה: תסתכלו קודם על הילד, לא על המסגרת. לא כולם נולדו להיות תלמידים, אבל כל אחד נולד עם נשמה ייחודית. תפסיקו לשבור ילדים כדי שיתאימו לשיטה. תבנו שיטה שמתאימה לילדים."

להעביר את זה הלאה

כששאלנו אותו על דרך החינוך שיתווה לילדים שלו בעתיד, רותם ענה בצורה מאוד החלטית: "אני לא אעביר אותם דרך סגירות, פחד או אשמה," הוא אומר. "אבל כן אעביר אותם דרך חופש עם גבולות, מקום לשאול, לטעות, לנסות – עם אהבה וביטחון שהם אהובים בכל מצב."

רותם הוא לא רק סיפור של הישרדות, אלא סיפור של בחירה – בחירה להפוך קשיים למשמעות, לבנות מחדש גם כשנראה שהכל קורס, ולהאיר את הדרך לאחרים. והמסע שלו הוא לא רק עליו – הוא על כל מי שצריך תזכורת שגם מהמקומות הקשים ביותר אפשר לצמוח.

מאתגרים אישיים להגשמה ותמיכה בדור הצעיר, והלקחים מהילדות – לדרך בעולם העסקים. סיפורו של אביחיל דניאלי כיצד הפכו קשיים למנוע להצלחה.

"מצאו משהו שיגרום לכם כל בוקר לקום עם מוטיבציה וחיוך"

אביחיל דניאלי בן 28, תושב אשדוד, עצמאי ובעל עסק מצליח למצלמות אבטחה, פותח צוהר לחייו האישיים ולמסלול שעבר – מימיו כתלמיד בתלמוד תורה, דרך האתגרים שפגש בדרך ועד להישגיו כבעל עסק משגשג. הוא משתף בחוויות שעיצבו את דרכו, בלקחים שהפיק מהן ובהשקפתו על חינוך, התפתחות אישית ותמיכה בדור הצעיר. דבריו משקפים עומק, רגישות ומחויבות לערכים שהנחו אותו לאורך השנים.

המעבר בין תלמודי תורה: חיפוש אחר סביבה תומכת

"כשהייתי תלמיד צעיר, בכיתה ז', עשיתי צעד משמעותי כשעברתי מתלמוד תורה אחד- מוסד בעל מסורת לימודית מחמירה, לתלמוד תורה שני, שהציע אווירה מעט יותר נינוחה. המעבר הזה לא היה פשוט, אך הוא נבע מתוך רצון עמוק למצוא מקום שבו ארגיש מובן ונתמך יותר. הראשון דרש רמה גבוהה של משמעת ומחויבות, והשני אפשר לי לנשום מעט יותר בחופשיות. זו הייתה נקודה מכוננת שהשפיעה רבות על תפיסתי באותם ימים."

השורשים בבית חרדי: ערכים ומסגרת מובנית

"גדלתי בבית חרדי מובהק, שבו הערכים התורניים והמסגרת הברורה היוו את היסודות שעליהם התבססנו. הבית הזה העניק לי עוגנים של אמונה, מסורת וחיבור עמוק ללימוד התורה. עם זאת, המסגרת הזו, על כל מעלותיה, הביאה עמה גם אתגרים, במיוחד עבור ילד שחווה קשיים במסגרת הלימודית המסורתית. הערכים שספגתי בבית ממשיכים ללוות אותי, אך הדרך לא תמיד הייתה חלקה."

זיכרונות מאתגרים: רגעים שהותירו חותם

"אני זוכר מקרה חריף מכיתה ו', כשישבנו בכיתה ולמדנו גמרא. בעוד כולם שקועים בקריאה, אני, מתוך תמימות, זמזמתי את ניגון הלימוד בקול מבלי לקרוא את הטקסט. לפתע, ללא כל אזהרה, חטפתי סטירה מהמורה לעיני כל הכיתה. הרגע הזה זעזע אותי. לקח לי זמן להבין מה קרה ולהתאושש מההלם, כשכל 'חטאי' היה שלא קראתי את הגמרא כמצופה. היו גם מקרים נוספים – מכות עם סרגל על קצות האצבעות, משיכות באוזן. חוויות אלה היו קשות, והן הובילו אותי בסופו של דבר להחלטה לעזוב את המסגרת. זו הייתה נקודת מפנה ששינתה את מסלול חיי."

השפעת החוויות: הפיכת קשיים למנוע לצמיחה

"החוויות הללו, כואבות ככל שהיו, היוו זרז משמעותי בדרכי. הן לימדו אותי להתמודד עם מכשולים, להעריך את המקומות שבהם אני מרגיש בנוח ולפעול כדי להגיע אליהם. כילד שחווה רגעים כאלה, למדתי לראות את החיים בפרספקטיבה שונה – להבין מה חשוב לי באמת ולשאוף למקום שבו אוכל לממש את עצמי. הקשיים האלה הפכו לכוח מניע, שהוביל אותי לבנות את עצמי מחדש."

מסר למחנכים: הקשבה ורגישות לצרכי הילדים

"כשאני מסתכל על מערכת החינוך כיום, אני מאמין שהמפתח הוא הקשבה אמיתית לצרכים של כל ילד. בעבר, היה פחות מקובל לדבר על קשיים בלימודים או להתאים את הגישה לילדים שזקוקים לתמיכה נוספת. היום, לשמחתי, יש מודעות גבוהה יותר, והשיח בנושא הפך לפתוח ומכיל. אני קורא למחנכים להמשיך ולשים דגש על תמיכה מותאמת, שתאפשר לכל ילד למצות את הפוטנציאל שלו. זו הדרך לבנות דור חזק ובטוח בעצמו."

עצה לדור הצעיר: חפשו את הדבר שמניע אתכם

"לצעירים שמחפשים את דרכם, אני רוצה לומר: השקיעו בעצמכם, האמינו ביכולות שלכם ותגיעו למקומות גבוהים. אבל מעל הכול, מצאו את מה שמצית בכם תשוקה – משהו שיגרום לכם לקום בכל בוקר עם חיוך ומוטיבציה. זה יכול להיות לימוד מקצוע, עבודה בחברה, או אפילו הפסקה קצרה לטיול שתעזור לכם לעשות סדר במחשבות. קחו את הזמן לחשוב לעומק מה מדבר אליכם, ובעזרת השם, תצליחו להגשים את החלומות שלכם."

חזון לעתיד: תמיכה בילדים שזקוקים לה

"אם אני חושב על מה שהייתי רוצה לראות בעולם החינוך, זה דגש מיוחד על ילדים שמתקשים בלימודים. צריך להעניק להם את הכלים, התמיכה והיחס האישי שיאפשרו להם לפרוח. אם יש אפשרות לעזור להם במלוא המידה – מדוע לא לעשות זאת? תמיכה כזו יכולה לשנות את חייהם, להעניק להם ביטחון ולהפוך אותם לדור שמוביל קדימה."

בדבריו של אביחיל מהדהדת מחויבות עמוקה לעשות טוב, לצמוח מתוך אתגרים ולסלול דרך עבור אחרים. הוא משלב בין הלקחים שרכש בדרך לבין תקווה לעתיד שבו כל ילד יקבל את ההזדמנות למצוא את מקומו – עם תמיכה, הקשבה ואמונה בלתי מתפשרת.

סיפורו של ישי מכבי על כוחה של בחירה בחיים של משמעות וביטחון בדרך

"תאמינו בעצמכם, ותראו שאתם מסוגלים להגיע רחוק"

בשיחה מרתקת ומלאת השראה, ישי מכבי, צלם עצמאי מוכשר מאשדוד, פותח את ליבו ומשתף במסע חייו – מהימים במסגרת החינוכית המובנית שבה גדל, דרך רגעי מפתח שהובילו אותו לחפש את דרכו, ועד להגשמת חלומו כבעל עסק עצמאי. דבריו משקפים רגישות עמוקה, מחויבות לערכים שספג בילדותו ואמונה בלתי מתפשרת בחופש הבחירה כמנוע לצמיחה.

שורשים במסגרת מובנית: חיים בעולם של ערכים

"גדלתי בעולם עם חוקים ברורים, עולם שבו הכול מוגדר – לוח זמנים מסודר, ערכים מוצקים ותפיסה ברורה של איך החיים אמורים להתנהל. זו הייתה מסגרת שנתנה לי בסיס איתן, תחושה של שייכות וחיבור עמוק לערכים של תורה וקהילה. אבל ככל שהתבגרתי, התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי. בכיתה ו', כשהייתי עדיין ילד, הרגשתי צורך עמוק לצאת ולגלות מי אני באמת, מעבר למסגרת הזו. זה היה הרגע שבו התחלתי מסע של חיפוש עצמי, מסע שהוביל אותי למקום שבו אני נמצא היום."

המעבר לעולם חדש: אתגרים והזדמנויות

"הבית שבו גדלתי היה עוגן של ערכים וקהילה. כל מה שלמדתי שם – החשיבות של נתינה, הערבות ההדדית, החיבור למסורת – ממשיך ללוות אותי, אבל אני בוחר ליישם את זה בדרך שמתאימה לי. כשעזבתי את המסגרת המוכרת, זה לא היה פשוט. לעזוב מסלול כל כך ברור ומובנה זה כמו לצאת למדבר בלי מפה. אתה מוצא את עצמך מול עולם עם חוקים אחרים, עם שאלות חדשות, וצריך ללמוד איך לנווט לבד. אבל דווקא האתגר הזה הוא מה שנתן לי את הכוח לגדול ולבנות את עצמי מחדש."

זיכרונות חיוביים: רגעים של חיבור 

"יש זיכרונות שמלווים אותי מהימים במסגרת החינוכית, וחלקם ממש מחממים את הלב. אני זוכר את ההתרגשות שלפני החגים – פסח, סוכות, כל חג הביא איתו אווירה מיוחדת. בכיתה היינו שרים יחד שירים מסורתיים, והרב היה מספר לנו סיפורים על מנהגים ועל ההיסטוריה של העם שלנו. הרגעים האלה היו כמו חיבור בין הלימוד לחיים עצמם. הרגשתי שאנחנו לא רק לומדים, אלא חלק ממשהו גדול יותר – קהילה שחיה את הערכים שלה. התחושה הזו של עשייה משותפת, של שייכות, נתנה לי ביטחון רב והשפיעה על הדרך שבה אני רואה את העולם עד היום."

רגעים מאתגרים: לקחים מתוך קושי

"יחד עם הזיכרונות היפים, היו גם רגעים קשים. אני זוכר פעם אחת ששאלתי שאלה בכיתה, משהו שהטריד אותי ולא הסתדר לי עם מה שלימדו אותנו. ציפיתי שיעודדו אותי לחקור או ינסו להסביר, אבל במקום זה הרב נזף בי מול כולם ואמר לי שזה לא משהו שצריך לשאול. באותו רגע הרגשתי קטן, כאילו הסקרנות שלי היא משהו שצריך לדכא. זה היה רגע שגרם לי להבין שיש מקומות שבהם החיפוש אחר האמת האישית שלך לא תמיד מתקבל בברכה. החוויה הזו, למרות שהייתה קשה, דחפה אותי להבין שאני צריך למצוא דרך שבה אוכל לשאול, לחקור ולהיות נאמן לעצמי."

השפעה על הדרך: כוחה של בחירה

"החוויות האלה – היפות והמאתגרות כאחד – היו כמו מפת דרכים שהובילה אותי למקום שבו אני נמצא. הרגעים שבהם הרגשתי מחובר לקהילה נתנו לי בסיס של ערכים, והרגעים שבהם הרגשתי מוגבל דחפו אותי לחפש את החופש שלי. הבנתי שאני רוצה לבנות חיים שבהם אני קובע את הכיוון, שבהם אני יכול לקחת את הערכים שלמדתי וליישם אותם בדרך שמתאימה לי. זה היה תהליך של צמיחה, של הבנה שאין דרך אחת נכונה, ושכל החלטה שאני לוקח היא צעד בדרך שלי."

הצלחה כעצמאי: בנייה מאפס וחיבור לבחירה העצמית

"היום אני עצמאי, חי את החלום שלי כצלם, ובונה את עצמי בכל יום מחדש. כל החלטה – בין אם היא הובילה להצלחה ובין אם לטעות – היא שלי, וזה מה שנותן לי כוח. המסע הזה לא נגמר, ואני ממשיך ללמוד בכל יום. אבל אם יש משהו שהבנתי, זה שהחופש לבחור הוא המתנה הכי גדולה שיש. כשאתה בוחר לעסוק במשהו שמדליק אותך, שגורם לך לקום בבוקר עם תשוקה, אתה מוצא משמעות. בשבילי, הצילום הוא הדרך שלי לספר סיפורים, לתפוס רגעים ולהשאיר חותם."

מסר לדור הצעיר: חפשו את האמת שלכם

"לצעירים שמחפשים את הדרך שלהם, אני רוצה לומר: אל תפחדו לשאול שאלות, לחפש תשובות, וללכת אחרי מה שמרגיש לכם נכון. החיים לא חייבים להתאים למסלול אחד, והערך שלכם לא נמדד ביכולת לעמוד בציפיות של אחרים. תמצאו את התשוקה שלכם, בין אם זה מקצוע, תחביב או דרך חיים, ותשקיעו בו בכל הלב. המסע הזה לא תמיד קל, אבל הוא שווה כל רגע. תאמינו בעצמכם, ותראו שאתם מסוגלים להגיע רחוק."

חזון לעתיד: תמיכה בסקרנות ובחופש הבחירה

"אם אני חושב על העתיד, אני רוצה לראות עולם שבו מעודדים סקרנות, שבו כל ילד מרגיש שמותר לו לשאול, לחקור ולמצוא את האמת שלו. אני מאמין שחינוך צריך לתת מקום לכל אחד להביא את הקול הייחודי שלו, לעודד אותו לגלות מה הוא אוהב ולתמוך בו בדרך לשם. כשאנחנו נותנים לילדים ולצעירים את החופש הזה, אנחנו בונים דור שיודע לקחת אחריות על החיים שלו ולהשפיע לטובה על העולם."

בדבריו של ישי מכבי מהדהדת אמונה עמוקה בכוחו של האדם לבחור את דרכו, תוך שמירה על הערכים שקיבל בילדותו והפיכתם למצפן אישי. סיפורו הוא עדות לכך שגם מתוך אתגרים אפשר לצמוח, ושהחופש ליצור, לשאול ולהגשים הוא זה שמוביל להצלחה אמיתית.