"שמעתי בום חזק, עפתי מההדף ואיבדתי את ההכרה"

הרב אשר ביטון, בן 63 תושב העיר, אב ל-15 ילדים בלי עין הרע מתוכם 10 נשואים, לומד בכולל עטרת צבי, ומוכר רבות כאיש חסד בעיר.

נפילת הטיל

"הנס שלי מתרחש ביום שלישי – כ"ו אלול תש"פ בשעה 20:05 בערב" מספר בשיחה ל'חרדים אשדוד' הרב ביטון "הלכתי לכיוון מאפיית בוטיק הפיתה שממוקמת מול קניון לב אשדוד. בעיקרון לא הייתי צריך להיות שם, בכל יום מגיע אלי יהודי שעובד במאפייה ומביא לי בסוף היום את הלחמים והמאפים שנשארו על המדפים ואני מחלק את זה למשפחות נזקקות. ככה זה עובד שנים רבות. באותו היום התקשר אלי אותו יהודי ואומר לי שלא יכול להגיע היום להביא לי את המאפים כי נדבק בקורונה, וביקש ממני ללכת ולקחת בכוחות עצמי את המאפים שלמשפחות הנזקקות לא יחסר מהאוכל שמגיע אליהם בכל יום. אף פעם לא הייתי שם לקחת סחורה, בדיוק באותו היום ובאותה השעה זימן אותי השם יתברך ללכת ולקחת את הסחורה מהמקום בו יפול הטיל מאוחר יותר.

הגעתי בסביבות השעה 20:00 בערב לחנות, והתחלתי לאסוף מהמדפים את הסחורה, ואז נשמעה אזעקת צבע אדום. העובדים בחנות הסבירו לנו שאין בחנות מרחב מוגן ולכן יצאנו כולם החוצה, חלקם נשכבו על הרצפה, אני התכופפתי תוך כדי שהראש מופנה לרצפה והידיים מונחים על הראש, ואז שמענו בום חזק, הטיל נפל 15 מ"ר ממני, עפתי מההדף, הרגשתי מכה חזקה, כולם צעקו הכל בסדר? אמרתי להם משהו לא טוב איתי, משהו לא בסדר, וזהו – אני לא זוכר כלום, התעלפתי ואיבדתי את ההכרה, אני זוכר עוד במעורפל כשאני באמבולנס ומבקשים שם מספריים, והשאר אני לא זוכר. מיום שלישי ועד יום ראשון – 6 ימים שכבתי בבית החולים אסותא כשאני ללא הכרה, משפחתי שהו לצידי בכל הזמן הזה".

רגעי נפילת הטיל כפי שנקלטו במוקד רואה העירוני

תקיעת שופר בניסים

"התעוררתי ביום שני של ראש השנה, פתחתי את העיניים, עוד הייתי חצי רדום ואני שומע את אשתי רבקה מתפללת את תפילות ראש השנה כשדמעות יורדות מעינייה, היא ראתה אותי פותח את העיינים והייתה בהלם. שאלתי אותה מה קרה? איפה אני? והיא סיפרה לי הכל. ואמרה לי שהיום זה היום השני של ראש השנה, שאלתי אותה אם היא שמעה כבר את תקיעת השופר, ואמרה שעוד לא, ביקשתי ממנה שתחפש מישהו שיתקע עבורי ועבורה בשופר, והיא במשך שעה ארוכה מחפשת בכל רחבי בית החולים – ולא מוצאת אף אחד שיכול ויודע לתקוע בשופר. היא אמרה לי שהיא הביאה את השופר שלי לבית החולים אבל היא לא מוצאת לצערה מישהו שיתקע. אמרתי לה בואי אני ינסה לתקוע בשופר, נראה אם אני יצליח. ניסיתי, ובנס – הצלחתי לתקוע 30 תקיעות עם ברכה. זה היה מרגש. כמה דקות אחרי זה הגיעה האחות לבצע לי בדיקת נשיפה מיוחדת שבודקת את הנשימה של המטופל, ולא הצלחתי אפילו טיפה לנשוף בתוכו. לא ברור איך כמה דקות קודם 30 תקיעות יצאו ממני. פשוט תקיעות של נס.

יצאתי מבית החולים יומיים אחרי יום כיפור כשמרפק שמאל שלי מרוסקת, צלעות שבורים, טחול וכליות לא מתפקדים. מאד תשוש הייתי. אבל בחסדי שמים לאט לאט חזרתי לעצמי, מלבד המרפק ביד שמאל שלגמרי הלך לי, וטחול שלא חזר לתפקוד אני חי, חזרתי לשגרת היום שלי. פשוט נס".

המסר של הרב ביטון לכולנו

"אני לא הייתי אמור להיות באותו יום במקום של נפילת הטיל, זה יד השם שהוליכה אותי בדיוק לשם, הקדוש ברוך הוא זימן אותי, מה שמגיע לכל אדם – זה מה שקורה. העובדה שהמרפק שלי לא עובד, ועד היום לא הצליחו הרופאים למצוא שום אפשרות או ניתוח שיחזיר לי את המרפק – זה גם מהשם יתברך, אני מודה להשם על זה. כמה חודשים שלא יכולתי לישון במיטה, לא יכולתי לשכב, הייתי יושן על כורסה ומתעורר כל הזמן – גם על זה אני מודה להשם. זה חידד אצלי את החסד של השם שיש לבן אדם 2 ידיים מתפקדים, אדם מצליח לשרוך שרוכים בנעליים – שיודה להשם, זה לא ברור מאיליו. זה חסד עליון. גם בבית שלי השמחה מאותו היום – התגברה. השלום בית אהבה יש ברכה גדולה יותר.

לסיום אני רוצה להודות לכל אלפי האנשים שהתפללו עלי בימים האלו, שמעתי שנהייתי מפורסם בכל העולם, לפני שעלינו לארץ הייתי גר בצרפת, גם שם שמעתי שאנשים התפללו וזכיתי שעל השם שלי התקדש שם שמיים, ותפילות וספרי תהילים רבים נאמרו לזכותי. זכיתי שהיה בגללי ההתעוררות הגדולה, תודה".