פרשת דברים | דברי חיזוק והשקפה מהמחנך הרב מרדכי אגאי שליט"א

יש ציווי של התורה הקדושה באומרה ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו

ורשי והאבן עזרא מפרשים לשון הווה כמו זכור ושמור  וכמו זכור את יום השבת

ומכאן אתה למד חובת שימוע שיש חובה קדושה על השופטים כחלק משפיטה הוגנת וצודקת לשמוע את טענות בעלי הדין טרם יוכרע הדין

ברם לא מבואר טעם למצוה זו שלכאורה מה הטעם יש לשמוע את שני הבעלי דין לפני ההכרעה הרי אם יש לאחד מהם טענה אז הוא יבקש להוצי לאור את דינו וכמו שמצינו במשפט שלמה וכמו שמצינו כל דאלים גבר שלפעמים פוסקים דין שמי שהדבר שלו יתאמץ יותר ממי שאינו שלו ואם כן לכאורה ציווי זה היה נראה מיותר ומה טעם הצריכה והזהירה התורה בכל זאת לשמוע את שני הצדדים ????

אלא מכאן אנו למדים

שתמיד יש צורך ומצוה לשמוע את הזולת גם אם לא נראים בעליצ דבריו ופעמים טענותיו רחוקות כמטחוי קשת מן האמת והצדק בכל זאת עצם העניין שאנו מאזינים לטענותיו ומאפשרים לו הבעה וזה שהתורה אמרה ציווי זה על השופטים אינו אומר שציווי זה רק על השופטים אלא כיון שהם רגילים לשמוע טענות בעלי הדין לכן הזירה התורה אותם אבל חוב זה מוטל על כל אדם בכל עת ובכל זמן שישמע את חברו ויאזין לטענותיו שהרבה פעמים אחרי שמיעת הצדדים הדברים מתהפכים מצפון לדרום ואינם כפי שהיו נראים  בתחילה

האור החיים שואל

מה טעם יש בציוי זה הרי אם לא ישמעו לא ידונו שאין על מה לדון אם לא שמעו ואם כן מה הזהיר התורה בזה ???

אלא  כונת הפסוק שתמיד ישמעו ולא ימאסו בטענות ויש בדבר זה שני חלקים

שאם יגידו טענו רבות לא יגיד הדיין אין ראייה אלא שמוע בתמידות  ובעקביות גדולה

ודבר שני שלא ישמעו את טענותיהם בזמנים שונים אלא שניהם באותו היום ללא הפסקה כדי שלא יהיה עינוי דין שעל ידי נתינת מרחב זמן לא הגיוני יש בדבר זה משום עניוי דין

ובכלל דבר זה שהדיין לא ירים את עיניו ויביט בהם כי על ידי הראייה יכול לטעות הדיין ויטה דינו ויכריע כיון שעיניו הטעתו מסיבות שונות לכן ציותה התורה שמוע ולא ראה שהשמיעה בלבד היא תהיה עומדת לנגד עיני הדיין ובזה הערובה שהמשפט יהיה משפט צדק ולסיום מספר האור החיים ששמע מאחד מגדולי הדיינים בדורו רבי משה ברדוגו  שהיה בשעת הדין מטה עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר ושהיה מרגיש שאם יביט באחד מהם השני שכנגדו יבוא לידי טעות שיתבלבל בטענותיו והדין עלול לשנות פניו מן האמת

והנה מלשון התורה בין אחיכם נראה שעיקר הקפידא היא רק בין שני יהודים הנקראים אחיכם אבל אם יש דין בין יהודי לגוי איך נתנהג האם גם כן לא נשמע טענת היהודי לפני הגוי או שרק על יהודי הקפידה התורה

וראיתי בילקוט שמעוני שכתב כך היתה מידתו של רבי  ישמעאל שבאו שנים לדין אחד ישראל ואחד גוי אם היה יכול היה מזכה את הישראל

ולכאורה הדברים תמוהים וכי בגלל שהוא יהודי יוטה הדין לטובת היהודי ולרעת הגוי הרי אין לך עיוות דין גדול מזה ומה טעם והסבר יש בהנגתו של רבי ישמעאל ????

והמפרשים מבארים כיון שהתורה כתבה  בין איש ובין אחיו ולא כתבה בין איש לרעהו כנראה שכוונת התורה רק שבעלי הדין שניהם יהודיים אזי שמע את שניהם אבל אם אחד גוי אין חובה להאזין לטענותיו

בימים אלו ימי בין המצרים שאנו נמצאים  מידת הדין מתוחה ובעיקר לקראת היום הגדול בו חרב היכלנו וגלינו מארצנו בו נתאבל על חורבן ביתינו וסילוק השכינה מאיתנו עלינו לשנס מותניים ולאזור כגבר חלצינו ולהתחזק  בעיקר באהבת חינם ועזרה לזולת וחלק מהעזרה זה לשמוע חלק מצרותיו להתעניין במצבו לשאול שאלות כאילו משתתף בצערו  וזה מיקל מעליו את הסבל והקושי שיש לו

ועל ידי זה נזכה לבנין בית המקדש וחידוש המלוכה והתגלות השכינה

שבת שלום ומבורך

וצום קל לכל בית ישראל