פרשת פנחס | דברי חיזוק והשקפה מהמחנך הרב מרדכי אגאי שליט"א

פרשתנו עוסקת במעשהו של פנחס נכדו של אהרון הכהן שקם מתוך המחנה לקח רומח בידו והרג נשיא מישראל ושמו זמרי בן סלוא ראש מטה שבט שמעון שבגלל שלקח את כזבי בת צור נשיא מדין התפרצה מגיפה קשה בישראל והרגה טובים עם רעים ולא הבחינה כלל ביניהם והרגה 24,000 מבני ישראל  ובמעשה פנחס שקינא לדבר השם והרג את כזבי וזמרי ומנע מהמגפה להשתולל הבטיח לו השם כהונת עולם

והנה צריכים אנו להבין משה מנהיג ישראל אשר לא חת מפני איש והלך עימם במדבר 40 שנה ולחם  בפרעה ובכל צבאו פתאום לא מסוגל לקום ולעשות מעשה ולקחת רומח ולהרוג את זמרי עד שבא פנחס ?

וביותר שהרי נדב ואביהוא על שהקטירו אש זרה והורו הלכה במקום רבם נענשו מיתה עולמית ויצאה אש ואכלה אותם ואילו כאן לא מצינו שבעצם מעשה פנחס אשר נראה כאילו מורה הוראה בפני רבו צריך להיענש ולא לקבל שכר ולמה  יקבל שכרו מושלם ?

ועוד צריכים אנו להבין למה הכתוב מחשיב את מעשה פנחס לשיכוך כעס השם על עם ישראל ולא כיליתי את בני ישראל הרי השם אמר למשה כמבואר בסוף פרשת בלק  ויחר אף השם בישראל וזה היה במעשה עבודתם לעבודה זרה בבעל פעור ורשי שם כתב שבגלל זה שלח בהם השם מגיפה ולכן צווהו קח את כל ראשי העם והוקע אותם להשם נגד השמש וישוב חרון אף השם  מישראל אם כן כעס השם היה בעיקר על עבודתם לבעל פעור  ועל זה הענישם ועל זה דייני ישראל הם שעצרו את המגפה שהרי כל אחד מדייני ישראל היה לוקח שניים ותלהם על עץ  לעיני כל נגד השמש ואם כן לא מצינו שדייני ישראל קיבלו שכר על עצם מעשיהם שהרגו את כל הנצמדים לבעל פעור ולמה על מעשה בודד של פנחס בזמרי יזכה לשכר כזה של כהונת עולם יותר מכל דייני ישראל

ועוד צריכים להבין אם מעשה זמרי מתועב בעיני השם למה לא יכנו השם כמו שהכה עשרת מכות בפרעה וכל חייליו או כמו שהיכה את אנשי סדום שהכה אותם בסנוורים או את דור הפלגה

היפלא מהשם דבר שלא יוכל להענישם לבד שהוא צריך את עזרת פנחס ואם השם לא הענישם כנראה שלא היה מגיע להם עונש ולמה פנחס קם ועשה מעשה???

ונראה לבאר וליישב את חומר הקושיות האלו על פי דברי רבינו האור החיים הקדוש  זיע"א

שהשבוע פקידת שנתו והאיר עיני ישראל בכל תג ומילה בתורה כאחד מן קמאי וירד לשדד עמקים ולגלות רזי תורה נעלמים

שפנחס עשה במעשהו 3 דברים:

1   שסיכן את עצמו וקינא לכבוד השם שהרי זקני מדין יכלו לנקום בו על מות ביתו של צור מנהיגם והיה בכך מסירות נפש

2   במעשהו לא הייתה שום מחשבה ופניה זרה וכל מעשהו היה נטול אינטרסים לחלוטין והכל לכבוד השם וזהו שאמר בקנאו את קינאתי ולא את קנאתו רמז לזה שלא עשה כן מתוך תסיסה פנימית או רצון יצרי רגעי

3  שלא עשה מעשה זה בפחדנות והסתרה אלא בתוכם בתוך המחנה לקח רומח ויצא אליהם  וזה יורה על אמיתות המעשה ואומץ לב שאין דוגמתו

לכן זכה בזכות זה לכהונת עולם מה שלא זכו לפניו אף אדם אפילו  שהיו גדולים ממנו

ולפי זה יובן שהגם שדייני ישראל קמו והרגו את עושי התועבות ועובדי בעל פעור מתוך מחנה ישראל  אבל זה היה בציווי השם את מה שיעשו כן  ואלמלי שהיה מצוום יתכן ולא ולא היו עושים  ומוסרים נפשם ומסכנים את גורלם וגורל בני ביתם

ולכן אנו מזכירים בסליחות בימי הרחמים והסליחות בזכותיה דפנחס קנאה שכל מעשה תוקפו וגבורתו היה קינאה לכבוד השם ולמען תעצר המגיפה ולא ימשיכו לספות רבים מבני ישראל בזה

על אף שמידת הקנאה יסודה משורש הרע והיא אסורה ומגונה כמאמר שלמה המלך קשה כשאול קינאה רשפיה רשפי אש

בכל זאת יש פעמים שמידה זו לא רק שהיא טובה ומובחרת ורצויה לפני השם

אלא יקבל עליה שכר נצחי בזה ובבא הוא וכל זרעו וזה רק שכוונתו זכה וברה

נמצנו למדים כי רחמנא ליבא בעי יותר מעצם המעשה שאדם עושה הרי השם יכל להעניש את החוטאים והכופרים בתורתו בכל מיני ייסורים וחולאים רבים ורעים כמו שעשה לדור המבול ולמצריים ולא להזדקק לעזרתו של פנחס אלא שהשם רצה לראות למי אכפת מרמיסת התורה ומי יתבע עלבונה ברבים ואם כן מובן היטב למה זכה פנחס יותר מכל אלו שהיו לפניו

השם יזכנו שיהיו כל מעשינו לשם שמים לבלתי נחטא ושלא נחת מפני איש משיקולים ואינטרסים אישים אלא טובת כלל הציבור וכלל ישראל הוא היחיד שינחה אותנו איך לנהוג ולפעול בהתאם לרצון השם

ואוי לו לאדם שכל ימיו פועל ממניעים אישים במקום לשרת את טובת כלל ישראל