המראות היו קורעי לב: שוטרים הצדיעו בדממה לשיירה החולפת, מאות אזרחים התאספו בצמתים וכיכרות עם דגלי ישראל, דמעות זולגות על פניהם, וזעקות שקטות של אבל נשמעו מכל עבר. בכיכר החטופים בתל אביב התקבצו המונים, מחזיקים תמונות של הארבעה, כאילו מסרבים להאמין שהתקווה להשבתם בחיים נגוזה. "הלב שלנו נשבר מחדש," אמרה אחת המפגינות, קולה נשנק. "חיכינו להם כל כך הרבה זמן, ועכשיו הם חוזרים כך."
הארונות הועברו תחילה לידי נציגי הצלב האדום בתוך הרצועה, לאחר "טקס" ציני ומצמרר שביים חמאס, שלווה במסרים תעמולתיים קשים. ישראל מחתה על ההצגה הזו, שהפרה את הסיכומים עם המתווכות, אך התעקשה להשלים את התהליך כדי להביא את יקיריה למנוחת עולמים. משם, כוחות צה"ל קיבלו את הארונות בטקס צבאי קצר, שבו עטפו אותם בדגלים כחול-לבן – סמל לגאווה הלאומית המשתלבת ביגון העמוק.
משרד ראש הממשלה מסר: "ישראל קיבלה לידיה את ארונותיהם של ארבעה חטופים חללים. אנו מחויבים להמשיך במאמצים להשבת כל החטופים – החיים והחללים כאחד." ואולם, עבור המשפחות, המילים הרשמיות לא יכולות לנחם. משפחת ביבס ביקשה מהציבור "לא להספיד את יקירינו עד שיהיה זיהוי סופי," בעוד בנו של עודד ליפשיץ אמר בכאב: "אבא סיים את חייו בצורה טרגית ולא ראויה. חיכינו לסוף אחר."
תהליך הזיהוי צפוי להימשך שעות, אולי ימים, תלוי במצב הגופות שהוחזקו בידי חמאס במשך למעלה משנה וחצי. המומחים במכון לרפואה משפטית נערכו עם טכנולוגיות מתקדמות – טביעות אצבע, מבנה שיניים ובדיקות DNA – כדי להבטיח זיהוי ודאי. עד אז, המדינה ממתינה, מתפללת ומתאבלת.
היום הזה, שנחרט כבר עתה בזיכרון הלאומי, הוא תזכורת נוספת למחיר הכבד שמשלמת ישראל – ולנחישותה להביא את כולם הביתה, בכל מחיר. השמות שירי, כפיר, אריאל ועודד יישארו לנצח חקוקים בלב האומה, כסמל לאובדן ולתקווה שלא התממשה.
הי"ד. יהי זכרם ברוך.