מקרי חרם חברתי, נידוי ושיימינג ברשתות החברתיות ובבתי הספר, הפכו למגפה שגובה מחירים כבדים מנפשם של ילדים ובני נוער בישראל. המקרה הטרגי של אדווה מרים עובדיה ז״ל, בת 13 מעכו, ששלחה יד בנפשה בעקבות חרם כיתתי ממושך, הוא תמרור אזהרה שלא ניתן להתעלם ממנו. מערכת החינוך מחויבת להפעיל מנגנונים יעילים למניעת חרמות, לאיתור תלמידים במצוקה ולתת מענים רגשיים בזמן אמת.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שמקרי חרם, בריונות ושיימינג ברשתות החברתיות הפכו לנפוצים ומסוכנים יותר, ופעמים רבות מסתיימים בנזק נפשי חמור ואף באובדנות.
צוותי חינוך רבים אינם מקבלים הכשרה מספקת לזיהוי ואיתור תלמידים במצוקה או להתמודדות עם אירועי בריונות וחרם חברתי.
תלמידים שחווים חרם לא מקבלים מענה מספק מצד יועצי בתי הספר והשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, בשל מחסור בכוח אדם ובמשאבים.
יש צורך בהגברת האכיפה על בריונות וחרמות, תוך חיזוק התוכניות למניעת חרמות ושיימינג ברשתות.
אנו חברי הכנסת איננו יכולים להישאר אדישים למקרים טרגיים כגון זה של אדווה מרים עובדיה ז״ל. עלינו לנקוט בצעדים ממשיים למיגור התופעה, להבטיח שילדינו גדלים בסביבה בטוחה, תומכת ומכילה, ולמנוע את האובדן הבא.
