עקב המלחמה באזורנו לא התקיימה הילולא רבתי בבית הכנסת בו היה מתפלל "רבי חי טייב" ברובע ו', אלא בביתו הצנוע ברובע ח', לשם הגיעו רבנים ומוקירי זכרו ומלאו את הבית.
עם התכנסות האורחים בבית הרב זצ"ל נשמעה האזעקה ומיד אחר כך פתח בדברי תורה הרה"ג ר' מאיר מוייאל ר"י "זוהר התורה" שזכה להכיר את הרב זצ"ל קרוב ל-30 שנה, בדבריו תיאר את רום גדולתו של הרב זצ"ל בעבודת ה' בצניעות מופלגת שלא ניתן לתאר והביא עובדות והנהגות ממסכת חייו המופלאה. סיפר כי זכה לבקרו בבית החולים בשנה האחרונה ולא יכל לאכול והגישו לפניו תחליף למאכל בנוזלים שטעמו טפל ומר, וכששתה את המאכל, הודה לה' יתברך בשמחה ובהתלהבות כאילו אכל מאכל משובח ביותר ואמר ששמח בגלל שבזכות זה יהיה לו עוד קצת כח ללמוד תורה ולהתפלל.
זכינו לשאוב מדמותו ולקבל הרבה אהבת תורה ותפילה, אך הדגיש וסיים את דבריו שעלינו ללמוד מדרכיו בשביל זה אנו התאספנו כאן וכל אחד יקבל על עצמו לקחת משהו אפילו קטן ובודאי יעתיר על כולכם.
לאחר תפילת ערבית החל סדר הלימוד, משניות, זוהר ותהילים ובסיום אמר את הקדיש בנו יחידו הדיין הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א מו"צ בבד"ץ "משפט וצדק" ולאחר מכן הציבור היסב לסעודת מצוה שבמהלכה נשא דברי תורה הגר"י פרץ. אחריו נשא דברים חתנא דבי נשיאה הרה"ג ר' חיים ברגיג ר"מ ישיבה לצעירים "כסא רחמים" שהזכיר גם ממידותיו הנעלות של הרב זצ"ל שהיה ידוע בשקידתו בתורה והנהגתו בעבודת ד' המיוחדת שהיתה בו, כשרואים את רבי בן ציון זצ"ל הוא היה ספר מוסר ממש! היה לסמל ולדוגמא בקיום מצוות במסירות נפש של ממש בכל עת ושום דבר לא היה מעכב בעדו, כך גם לא ויתר על תפילה בציבור הגם שזה היה קשה מאוד עבורו.
ריתק את המשתתפים בסיפור המראה עד כמה היה דבוק בהקב"ה בעת התפילה, זה היה בחול המועד סוכות תשנ"א.
המצב בארץ היה מתוח, המשטרה איבטחה את הדרכים וחרדה אפפה את העם היושב בציון. אבל אצל רבנו אבינו זצ"ל אין פחד! יש רק אמונה וביטחון בבורא עולם, למרות זאת נסע לכותל המערבי ל"ברכת הכהנים" המסורתית.
קהל גדול של יהודים הגיעו לכותל המערבי, טליתות צחורות, לולבים ירוקים ואתרוגים מפיצים ניחוח חג נהרו אל הרחבה.
קולות תפילה המוניים נשמעו מרחבת הכותל המערבי ואז ניתן האות! בין רגע נשמעה קריאה נוראה בערבית: "אללה הוא אכבר" ועשרות ערבים עמדו מעל הכותל המערבי ואבנים ענקיות בידיהם והם משליכים אותם על ראשי המתפללים באכזריות שטנית!!!
המקום היה לחרדת אלוקים! כולם נפוצו לכל עבר בזעקות שבר לחפש מפלט מאבני המוות הנוראות.. תוך רגעים ספורים התרוקנה רחבת הכותל לגמרי, אבל לא לגמרי, איש אחד נשאר עומד צמוד אל הכותל, טליתו מופשלת על פניו, עיניו עצומות, ארבעת המינים בידו והוא ממשיך להתפלל!
הצעקות, הרעש הנורא, האבנים הניתכות, הערבים המשתוללים, השוטרים והמנוסה לא נגעו לו כלל!
ר' עמרם איטח הי"ו היקר שנמצא כאן איתנו זוכר את המעשה, זכה במשך שנים ללוות את רבנו אבינו זצ"ל פעמיים בשנה לכותל המערבי עשרות שנים באופן קבוע וכן לקברות צדיקים במסירות ראויה לציון.
זה לא ייאמן, השוטרים שפשפו עיניים! הם לא האמינו שנשאר יהודי לבד בכותל בלי פחד, בלי לזוז ואבנים נופלות עליו ולא קרה לו כלום! אפילו שריטה קלה.. נראה שזה מלאך.. הפטירו.
כששבנו הביתה בשלום ב"ה ללא פגע שאלתי את רבנו אבינו זצ"ל בפליאה אמיתית: "איך לא ברחת כמו כולם???" אז הביט בי בעיניו הבוערות מקדושה וענה בפשטות: "הייתי באמצע "יהי רצון" ואני לא נוהג להפסיק אז.."
היה לו שמירת הזמן באופן מיוחד ככלל ברזל לזמני התפילות, החל מהנץ החמה והיה ידוע שהיו בביתו כעשרה שעונים לשם כך, וביום פטירתו העידו כי השעונים עצרו מלכת ויהי לפלא.
יצויין כי בשבת קודש בחברת תהילים שעי אגודת בני ציון בבית הכנסת "זכות אריה" ברובע ז' הילדים המשתתפים זכו כל ילד בספר סיפורים עם הקדשה לכבוד בעל ההילולא זצ"ל.
את מסכת הדרשות חתם מזכה הרבים הרה"ג ר' יוסף כהן שליט"א.
חחחחחחח ממורמר