בתוך עם ישראל קיבלתי בתדהמה את ההודעה על פטירתו של מרן ראש הישיבה רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל. ולאט לאט אני מתחיל לקלוט כי את דמותו הלוהטת של רבי ברוך מרדכי אני כבר לא יזכה לראות, אני לא יזכה לתעד אותו לומד את הגמרא האהובה עליו, בין הספרים הישנים מסביבו שהיו בלויים מרוב שימוש, והסימניות שבלטו בין הדפים לעוד הוכחה כי רבי ברוך מרדכי הגה בספרים אלו ועמל בהם על כלות כוחותיו ממש.
מה שכולנו זוכרים זה שלמרות שהיה כל כולו תורה, ועל זה דיבר כל הזמן, הוא התייחס בחביבות לכל אחד, ולא רק לי אישית, אלא מעולם לא ראיתי שמישהו ניגש אליו ואותו אחד לא יוצא מהתפעלות מהיחס החמים אליו הוא זכה לקבל.
הוא היה "אלוף הפירגונים", לכל אחד היה אומר את מה שהיה הכי מדוייק עליו, מעולם לא סירב להגיע לשאת דברים בישיבה. למשל כשהייתי כשהגיע לישיבת "עטרת שלמה" בראשון לציון אצל רבי שלום בער סורוצקין. הוא פתח בנאומו ואומר "אני מסתכל עליכם בעיניים ורואה שאתם הבחורים הכי מוצלחים שיש" ואיך אני יודע? המשיך הגרב"מ, "כי אם ידעתם לבחור את הישיבה הכי טובה, זה אומר שאתה הכי מוצלחים".
התפעלתי מהדברים, לראש הישיבה יש לו את הישיבה שלו, אבל הוא מדבר על ישיבות אחרות שהם הישיבות הכי טובות, זה טוב עין מיוחד ולא רגיל.
ארבעה חודשים היה רבי ברוך מרדכי בבית החולים, ואני קויתי כל הזמן לראותו חוזר לביתו, לתעד אותו כשהוא מתפלל, לומד, שמח בשמחתו של האחר, נואם בפאתוס בכינוסי הענק, אבל הקב"ה חשב אחרת. וככה אני רואה את ידידי הרב יעקב גרוסברד, נאמן ביתו המסור, שלא עזב את מורו ורבו לרגע אחד כבר למעלה מעשרים שנה, ובמיוחד בחודשים האחרונים בבית החולים ודאג לבריאותו במסירות שאין לתאר, מרים את ידיו למעלה ואומר "הקב"ה רצה אותו אצלו".
בספרי "בצילם 1" זכיתי לכתוב על דמותו המאירה של מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל, סיפור שעורר הדים רבים ורבים רבים התרגשו ממנו, וזכיתי אף להביא את הספר להגרב"מ זצוק"ל שקיבל אותי בחביבות רבה, ובספר "בצילו" שעשיתי על דמותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל זכיתי לקבל המלצה בכתב יד קודשו, המלצה שאני מרגיש שהיא מעין תעודת הזהות שלי.
זכיתי לא אחת להצטרף לרבי ברוך מרדכי למסע מיוחד, אני קראתי לו "מסע אלול", זה קרה מיד לאחר שמחנה 'בני תורה' שבו התקרבו רבים לחיי תורה וישיבות, מסתיים, היה יוצא הרב אזרחי למסע שבמסגרתו הוא מבקר בקברות הצדיקים באירופה – בפולין ובליטא. הנסיעה הזו הייתה נערכת יחד עם תומכי מוסדותיו של ראש הישיבה, עם תלמידים ובוגרים שמגיעים מכל רחבי העולם, והייתה בעלת אופי ייחודי. מטרת הנסיעה היא הכנה לקראת חודש אלול המתקרב כאשר המשתתפים במסע פוקדים את קברי גדולי הדור של ליטא ופולין, שואבים את הכוחות הנדרשים ושבים לזמן אלול מחוזקים מתמיד.
המסע הזה, שהפך לשם דבר בקרב תלמידי ישיבה רבים בארץ ובעולם, היה מתחיל בליטא במקומות שבהם חיו ופעלו גדולי ישראל, ומסתיים במחנות ההשמדה בפולין, שם עלו על המוקד רבבות יהודים בשואה הארורה. המטרה שעומדת לנגד עיניו של ראש הישיבה היא להציג את השפל ואת התקומה של עולם התורה – מאירופה של לפני המלחמה ועד לימינו אנו.
שיאו של המסע הוא הביקור במחנות ההשמדה. שם, בסמיכות כואבת לקרמטוריום הנורא ולתאי הגזים האכזריים שבהם נספו מיליוני יהודים באותן שש שנים איומות, ניצבים התלמידים לצידו של ראש הישיבה ולבם דואב. הרב אזרחי מדבר ומסביר, מספר ומחדד את הכישלון המהדהד של הנאצים הארורים, שביקשו להכחיד את היהדות מהעולם, והנה, אנו כאן בסמיכות למפעלי המוות שלהם – חיים וקיימים.
שיאו של מעמד זה הוא כאשר נעמד מרן ראש הישיבה על רגליו וצועק בקול רם 'אלול'! 'אלול'! 'אלול'!
הצעקה הזו המהדהדת מקצה לקצה במחנה ההשמדה אושוויץ מרעידה את הלבבות. זו חוויה יוצאת דופן שקשה מאוד להעביר את עצמתה במילים מאווירת הרוממות השוררת ברגעים אלו בבית המוות הנוראי שעל אדמת פולין.
במקביל לצעקת ה'אלול' המפורסמת, ממשיך ראש הישיבה להסביר על תקומתו של עולם התורה, עולם הישיבות, שהלימוד בו לא פסק ולא ייפסק לעולם. גם מעמד אמירת 'שמע ישראל' לזכר הנספים מעורר התרגשות עצומה כמו קול השופר – שבו תוקעים לקראת חודש אלול המתקרב המחריד כל לב.
"המטרה שלנו כבני עלייה", מסביר ראש הישיבה למאות המשתתפים במסע, "היא להתעורר לקראת הימים הנוראים ולעשות כל שביכולתנו להגיע לדרגות הגבוהות של בני הישיבות בליטא ופולין לפני המלחמה. כאן, על האדמה הזו הרוויה בדם יהודי, ניסו להכחיד את היהדות ברוח ובנפש. אבל אנחנו שוב כאן, חזקים מתמיד, והשאיפה שלנו היא להגיע לדרגות של אבותינו שנספו כאן".
אין לי ספק שכל אחד ואחד מהמשתתפים במסע הזה, זכה לקבל עליו את זמן 'אלול', ביתר רצינות וביתר אחריות, בידיעה שהוא ממשיך את מסורת הדורות, את המלחמה הבלתי פוסקת על לימוד התורה הקדושה.
בכל השמחות שלי זכיתי שהוא השתתף, גם בשבע ברכות האחרון שערכתי לבני בחודש ניסן האחרון, הטריח מרן הגרב"מ אזרחי את עצמו לבוא לבני ברק, כי בחתונה היה בחו"ל ורצה להראות לי את החביבות שרוכש לי, ולכן התאמץ להגיע לבני ברק.
אני יודע שזה לא היה קל לו, אבל זו הייתה דמותו האדירה של רבי ברוך מרדכי, הוא לא חס על כוחותיו, כשחש שצריך לעשות משהו הוא עשה אותו בכל הרמ"ח והשס"ה, בלי לחשוב כמה כוחות זה ייקח לו. רק אח"כ התברר לי עוד יותר כמה מאמצים רפואיים היו לו עבור הנסיעה הזו לשבע ברכות עם אח רפואי צמוד, הכל בשביל לשמח את הבן שלי, שאם הייתי יודע עליהם – לא הייתי חושב לרגע לספר לו בכלל על השבע ברכות.
לא כעת זה הזמן לספר סיפורים, כעת כולנו יושבים ובוכים על הדמות הפלאית שזכינו שתהיה בינינו וכעת כבר לא, אבל זכרה לא ימוש מאיתנו לעד! כי אין תחליף בעולם לרבי ברוך מרדכי, ואך סמלי הדבר שרבי ברוך מרדכי נלקח לבית עולמו, כמה שעות אחרי שדיבר ביום חמישי על מצב המלחמה שקורה כעת בארץ ישראל ואמר שיש להתחזק בתורה ויראת שמיים ועל הציבור להיות באחדות, ועיקר העבודה – האמונה השלימה שאין עוד מלבדו.
כפי מה שנראה לי שרבי ברוך אומר לנו כעת את מה שאמר הקב"ה לרחל אימנו שיום פטירתה יהיה לעד באותו יום שבו לקו המאורות ורבי ברוך מרדכי נלקח מאיתנו, "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה" והוא כבר יפעל שם בשמיים בשבילנו.
בעיניים דומעות
שוקי לרר
