״לפני שנתיים…. היום ששינה את חיי ! המכשיר קשר משדר… חולייה 14 וחוליה 11 ככל הנראה 6 לכודים תגיעו תדווחו…״ כך מתחיל את השיחה המטלטלת ל״חרדים אשדוד״ אהרן וינשטיין, תושב אשדוד, מתנדב בכיר בארגון מד״א הצלה דרום.
וינשטיין נסע למירון בל״ג בעומר תשפ״א בכדי לתת עזרה לחוגגים בהר.
אך לא כך חשב אהרן שיסיים את אותו היום. גם שנתיים לאחר מכן ששב לאבטח את הילולת ל״ג בעומר קולו רועד במהלך השיחה, נזכר הוא כל העת ובכל השנה בנשמות הקדושות שאחזו בו, שזעקו לעזרה – אך ידו הייתה קצרה מלהושיע.
״הייתי ממש מתחת שביל ר׳ דב שזה קרה, שמעתי המולה, צרחות. הייתי שם. המראות שראיתי, הריח, והזעקות לעזרה…. לא יצאו לי מהראש לעולם!
הספקתי להתקשר למספר שניות לזוגתי שתחי׳ שהייתה בביתה לומר לה שקרה אסון נורא, אמרתי לה ללא קול: ׳תתפללי אני בסדר… לא לדאוגגגג׳. צעקתי! לשפורפרת והקליטה נותקה עד 4:00 לפנות בוקר.
בחרדת קודש בדקתי איך אפשר להייטיב עם מי שיש לו סיכוי. אחד רוצה מים לשתות. לאחד הרגליים רק שבורות… אני מתחנן אליו תחזיק מעמד…. מישהו למטה תכף מפסיק לנשום, וזקוק להנשמה בדחיפות… הראשון שסוף סוף הצלחנו לחלץ היה צעיר במצב אנוש, העברתי אותו לטיפול חובש מסור שהגיע למקום.
ואז ראיתי אדון כבן 50 מחוסר הכרה נושם נשימות אחרונות באם אני לא מציל אותו עכשיו… אני עולה מול המוקד מיידית ומודיע על פצוע קשה לא יציב דרוש להנשמה. הונחיתי להעלותו למרפאת בני עקיבא במעלה ההר, לשמחתי לאחר מכן התברר לי כי הוא הוזנק מורדם ומונשם לבית החולים רמב"ם, וחזר לחיים!״.
אהרן, אינו מסוגל לדבר יותר. הוא נעצר. אך מבקש בקול חנוק לספר ולשתף רק את ההחלטה שקיבל באותו הזמן:
״מאז החלטתי החלטה חזקה אני כל שנה עולה למירון ויהיה מה! נפשי נקשרה בנשמות שעלו בסערה השמיימה. ובמקום מנוחת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א ביום ההילולא שלו״.
יהא זכר מ״ה הרוגי מירון צרורים בצרור החיים.
