ענווה – היא אחד המידות שכאשר היא אמתית, היא שובה את לב הסובבים לזה שזכה לה. וכאילו הילה מקפת את האדם שהעפיל למידה נשגבה זו,
היופי במידה זו, שהאדם העניו אכן מכיר בערך עצמו, אך משתמש בזה כדי לדרוש מעצמו עוד ועוד, בניגוד לגאוותן שדורש מאחרים שיכירו בערכו הרם, וינהגו עמו בהתאם לכך.
יש גם ענווה פסולה, אשר מנחה את האדם להשפיל עצמו עד עפר, וכל מחשבה אחרת – כגאווה תחשב.
עם הנהגה זו, לא ידרוש גם מעצמו כלום, חוץ מלגלם את דמות הסגפן (ואוי למי שינסה לערער על כך…)
את ההבדל בין שני סוגי הענווה, פוגשת הסיטואציה בה עליך לנהוג באסרטיביות,
ולהעמיד דברים ועובדות על דיוקן.
בעוד הענוותן האמיתי, ידע לעבור למצב זה, באשר מכיר הוא בערך עצמו, הרי שבהנהגת הענווה הפסולה, לא יהיה לו את האומץ לצאת מהדמות שעטה לעצמו, ויבלע בשקט כל סיטואציה, גם היא לא בדיוק תואמת למציאות…
הדוגמא לכך נמצאת בפרשתנו
משה רבינו ע"ה מנהיג הדור, קובע נחרצות "לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעותי את אחד מהם" זה אותו משה שהתורה העידה עליו שהוא העניו ביותר על פני האדמה.
הוא לא מגיש את הדברים למשאל עם, כפי שנהג שמואל הנביא (מופיע בהפטרת השבוע) "את שור מי לקחתי? וחמור מי לקחתי? ואת מי עשקתי?…. ומיד מי לקחתי כופר?…
זאת משום שכאשר עומדים מול ציבור נרגן, שכל מטרתו לזרוע פילוג ולקטב את העם, עליך להעמיד עובדות על דיוקן, אילו תגיש את הדברים כשאילתא – תשמע כמתרפס, ויהיו חצופים שבלהט המחלוקת, יעזו לשבש את העובדות בלי להניד עפעף, כי בזמנים כאלו, ההיגיון לא כלי במשחק, אלא הדמגוגיה ששולטת בכל פה, רק גישה אסרטיבית ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים, ודווקא ממנהיג שבימים כתיקונם נוהג בענווה אמתית, יכולה להשפיע ולעצור את סחף ההמונים.
לעומתו, שמואל דיבר בזמן רגוע, מול ציבור מיושב, בהחלט ידע שגם אם יגיש להם את הדברים כשאילתא – ייענה בהתאם לעובדות לאשורן. (וכל שהיה עליו, רק לשקף את הדברים – וכאן דווקא שאילתא היא יותר מכבדת, ומחזיקה לאורך זמן, כי זה אתה אמרת – ואכן ענו לו כהוגן)
כהורים/כמחנכים, הדוגמה האישית היא המסר הכי חזק, והענווה בהחלט כובשת ומותירה רושם אמיתי על הילד או החניך, אך יש לשלבה בעמידה על עקרונות, ובמידת הצורך – לנהוג באסרטביות,
או אז יפנים הילד/החניך, שלפניו עומד אדם שיודע גם "לעמוד על שלו" השומר הנהגה זו, רק למקרים מיוחדים, אבל בשגרה, מסתפק בהכרה בערך "האדם" ומטעם זה מוותר על כבודו, כדי להצליח בחינוך ילדו/חניכו, ולא נוהג כך רק כברירת מחדל.
שבת שלום ומבורך
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתגברים
