הערכות ללקיחת אחריות
עם ישראל יצא ממצרים כשהוא משיל מעליו את ה"עבדות", ונכנס ל-50 ימי הערכות והכנה למעמד השיא של "מתן תורה"
ההכנה הביאה את ה"אחדות" המתבקשת ל"ערבות הדדית" שהעם הייחודי זקוק לו לקיום תרי"ג המצוות,
סוג של "לקיחת אחריות" על הכלל – לחוש שכל אחד חלק מהפסיפס, ובלעדיו אין שלמות.
ולזה ניתן להגיע רק כאשר כולם חשים שוויון – כאיש אחד בלב אחד.
לא בכדי, לחג זה אין תאריך, זולת יום החמישים,
כי ללא הכנה, שתביא לתובנה – אין משמעות.
כשהגיע הרגע המרומם של מעמד הר סיני,
ה"נעשה ונשמע" היה אחיד ומעיד על הכלל, המסר היה ייצוגי – כי הוראות כל כך נפלאות גורמות ל"רואים את הקולות" – רואים עין בעין.
אולי לצופה מהצד שלא נערך בהתאם – נראה תגובה אימפולסיבית ופזיזה,
כפי שטען אותו צדוקי לרבא בתלמוד(שבת דף פח.) אתם עם פזיז שמקדים את פיו(נעשה)לשמיעת האוזן(ונשמע),
כי מי שהתכונן נכון – מזהה את המתיקות של התורה ושש לקראתה.
היה זה הרגע המרומם של יציאה סופית ממשבר העבדות של מצרים – לבן חורין שעוסק בתורה ויודע לקחת אחריות ולבצע הוראות,
אין פלא שהמלאכים ירדו לקשור להם כתרים.
רות וערפה עברו משבר אישי וכלכלי, בעוד ערפה בחרה ליפול למקום הנמוך ולהפנות עורף, ומשם להגיע לרדידות וממנה יצא גוליית שחירף מערכות ישראל.
רות לקחה אחריות, ודבקה בחמותה ובעמה מתוך כבוד, וזכתה להיות "אמא של מלכות"
בהחלט זכתה להיות מודל ל"התנערי מעפר קומי…
לקיחת אחריות ולראות את הכלל, ולדעת להתרומם גם אחרי משבר, הוא בסיס למשפחת מלוכה ומנהיגות אמתית.
לימים עמדו זה מול זה דוד המלך מול גוליית,
כל אחד ייצג את הדרך שלמד מתורת אמו, גוליית ייצג דימוי עצמי נמוך שמכוסה בשריון קשקשים ובדיבור מתלהם גם כלפי סמכות עליון,
לעומתו דוד המלך ייצג לקיחת אחריות וראיית הכלל בדרך למלכות, וניצח עם בונוס שגוליית נפל על פניו ולא לאחוריו, סוג של קריצה שמימית,
בשנתיים האחרונות, עברנו "חבלי משיח" – סוג של חישול להטמיע בנו את ה"ערבות ההדדית" מחד, ו"לקיחת אחריות" על משפחתנו וסביבתנו מאידך,
ננצל את התובנות השנה יותר מכל שנה -להגיע מוכנים ל"כאיש אחד בלב אחד" לקבלת התורה מחדש לעוד שנה של למידה מתוך עמל באהבה ובשמחה , עם שאיפה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
שבת שלום וחג שמח
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתבגרים
