פעמים וזוכה האדם לקבל מהבורא אחת מהמתנות: חכמה, גבורה, עושר, יופי ועוד,
אך במהלך הזמן הוא מנכס אותם לעצמו ומכוחו,
ככזה, הוא דורש מסביבתו להתייחס כראוי ל"הוד מעלתו", שהרי בזכות עצמו הוא הגיע לאן שהגיע…
אולם, עם הזמן הוא עלול להבין את משמעות הפסוק: "לא לגיבורים המלחמה, ולא לחכמים לחם, ולא לנבונים עושר…"
משום שאם לא תבין מי הנותן, אתה עלול לאבד את מתנותיו.
דווקא ההכרה בנותן, היא זו שתנווט את הזוכה לעשות שימוש נכון במתנות אלו, באשר הוא יבין ויידע שהם הגיעו אליו לצורך שימוש חיובי, לסייע ולהושיט יד (על פי מדרש רבה במדבר כב, ו')
המדרש מביא דוגמאות של אנשים מפורסמים מהעבר, שאיבדו את המתנות בגלל ניכוס עצמי:
1. אחיתופל ובלעם – זכו לחכמה.
2. שמשון וגוליית – זכו לגבורה.
3. קורח והמן – זכו לעושר.
אך סופם של כולם ידוע…
בפרשת 'מטות' מסופר על עם ישראל שעומד ממש לקראת כניסה לארץ ישראל,
אך לשבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה, יש חישובים של תנאי מרעה לצאנם.
הייתכן לוותר על כניסה לארץ ישראל בגלל שיקולים אלו?
האם לא למדתם במדבר שהא-ל דואג לכל מחסורכם? (עיינו ערך 'עמוד הענן', ה'מן', ו'בארה של מרים' שליוו אותם במדבר)
אך כשמנכסים הצלחות וניסים לזכויות שלנו, נכנסים שיקולים של דאגה לעצמינו, כי הכול זה מכוחנו ותלוי בהשתדלותנו…
ובסוף… מפסידים יישוב ארץ ישראל!
עצה להצלחה
לזכור תמיד את ההיסטוריה, מהיכן הגענו עד הלום, איזה תהליך עברנו, עם ציוני דרך המסמלים את הייחודיות של כל תקופה לטוב ולמוטב
וזה אחד ההסברים לתיאור התורה בפרשה הבאה(שבדרך כלל נקראת ביחד)את מ"ב מסעות בני ישראל וכפי שמסביר שם המדרש תנחומא,
בדרך משל על אותו אב שליווה את בנו החולה במסע לצורך טיפול רפואי, ובסיומו המוצלח של המסע בדרכם חזרה, הוא משחזר עמו, כיצד עברה עליהם אותה הדרך בהלוך. כאן היינו בשלווה עם תנאי דרך ומלון טובים, כאן מזג האוויר השפיע עלינו עד כדי חולי, כאן חשת בראשך, וכן על זה הדרך, כאשר המסר הוא לזכור לשמור על הבריאות גם בעתיד, שלא ישוב ויחלה.
גישה זו, היא ערובה לשמירה על הזיכרון מי נתן לנו את הכוחות להיות היכן שאנחנו, ובכך להתמלא בביטחון שאנחנו בידיים טובות של הכול יכול, ולא לנכס לעצמנו גאווה שגוייה שעלולה לגרור אותנו לטעויות נפוצות, כגון קנאה ועוד,
כי לכל אדם יש את מסלול חייו הייחודי, וככל שיתבונן בו , ילמד ויבין שאין מקום לקצר הליכים או לנסות לעקוף את חברו, שהרי היעד שלו שונה מחברו, ופעמים הנתיב השונה הוא נתיב ציבורי או כביש אגרה.
נחנך את ילדינו / תלמידנו
לדעת, כי כל מעלה שזכינו, היא מתנה מהבורא,
ו"אל יתהלל העשיר בעושרו… כי אם השכל וידוע אותי – שאני הנותן וכל תפקידך הוא לעשות טוב עם מה שחנן אותך הבורא.
שבת שלום ומבורך
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתגברים
