בפרשתנו מתואר ציווי ה' למשה כדלהלן:
"…קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו"
משה רבינו ע"ה מכה את הסלע פעמיים (במקום לדבר) והמים יוצאים.
ומשה ואהרן נענשים שלא להיכנס לארץ ישראל,
מהסיבה "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן…
ראשית, יש להבין מדוע הבורא מצווה את משה לקחת את המטה
אם הבקשה לדבר אל הסלע?
שנית מה הקשר בין הענישה לפעולה שביצע?
שמעתי להסביר את המסר החינוכי שמונח בזה,
גם אם יש לך עסק עם סלע קשה,
עליך לדבר עמו ולנסות שוב ולהסביר,
בשום אופן לא להכות.
אלא שכגורם הרתעה צריך שהמקל יהיה באוויר,
ואו אז הדיבור אמור לפעול את פעולתו.
(כמובן שבמקרה של משה הפרשנות הייתה שסלע אינו בר אנוש והמכה זו שפתו – יעויין ב"אור החיים" שהרחיב בעניין)
ישאל השואל האם אין מקום כלל לענישה חינוכית?
התשובה היא:
תלוי בגיל וברמה,
בתלמוד מופיע שכאשר החניך צעיר יש מקום לשלב ענישה חינוכית (כמובן מתוך חשיבה ובצורה שאינה מסכנת/ולא כפריקת תסכול וזעם)
משנהיה בוגר זה הזמן לשיחות הבהרה ותיאום צפיות בלבד.
אכן, בפרשתנו הציווי היה דיבור אל הסלע.
אך בתחילת דרכם במדבר , הציווי היה להכות את הסלע
שהרי אז הוא היה צעיר…
דורנו דור עדין ושברירי,
ולכן את הענישה יש לחשב כבר בגיל צעיר,
האם זה מתאים לילד זה? ואם כן, כיצד ואיך?
אבל חשוב שיהיה קיים אי איזה גורם הרתעה.
אין ספק שחלק מהמצב של הנוער נובע דווקא בגלל שאופציית הענישה כהרתעה לא קיימת.
אלא שרבים וטובים אינם מבחינים כי הפגיעה המילולית שיותר זמינה בדורנו,
פוגעת בנפשו של החניך,
הרבה יותר מהענישה הפיזית.
כולנו תפילה שנזכה להעביר את המסרים החינוכיים ללא צורך בענישה מכל סוג שהוא,
נותר לנו עדיין לבאר את הקשר של הענישה לא להיכנס לארץ ישראל.
אילו משה היה מדבר אל הסלע והיו יוצאים המים,
עם ישראל היה מתרומם לפסגת קידוש ה',
שהרי מים שיוצאים על ידי הכאה – כבר ראו בעבר,
ומשה מנע מהם להגיע לפסגה זו.
כאשר עומד משה ומתחנן 515 תפילות והסברים מנומקים למה מבקש להיכנס לארץ ישראל,
כשכל מטרתו להגיע לפסגה שקיימת רק בארץ(כמו קיום מצוות התלויות בארץ)
מונע ממנו אלוקים זאת,
מידה כנגד מידה.
שבת שלום ומבורך
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתגברים
