תחילת הצום: 05:39 (עמוד השחר)
סיום הצום: בשבת קודש: 17:08
הלכות עשרה בטבת שחל ביום שישי
א. לפני 2450 שנים החל ביום זה המצור על ירושלים כשבעקבותיו נחרב בית המקדש [הראשון]. והכל מתענים ביום זה מפני הצרות שאירעו בו, כדי לעורר ולפתוח הלבבות לדרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ולמעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה ובזכרון דברים אלו נשוב להיטיב את מעשינו (משנה ברורה סי' תקנ ס"א, ב).
ב. יום זה אסור באכילה ושתיה ומותר בסיכה, נעילת נעלי עור ואישות. ורחיצה מותרת (שו"ע ס"א-ב) אפילו בחמים (חזו"ע ארבע תעניות עמ' כא'). וגם המחמירים ברחיצה, השנה שחל ביום שישי מותר להם לרחוץ בחמים לכבוד שבת (משנה ברורה סי' תקנ ס-ו'). ומותר בתספורת וגילוח וקיצוץ ציפורנים כרגיל (פסקי תשובות סי' תקן ס"ח).
ג. הכל – בנים מגיל 13 ובנות מגיל 12 (באוה"ל שם) חייבים לצום בתענית זו ואסור לפרוץ גדר (שו"ע שם), וכן חתן וכלה [בתוך 7 ימים לחופה] ואבי הבן, הסנדק והמוהל חייבים לצום (כה"ח סי' תקמט ס"ק ט,י).
ד. אלו פטורים מהצום: [אוכלים כרגיל אך ללא ממתקים ותפנוקים]: קטנים, חולה שאין בו סכנה [כגון: חולה שנפל למשכב], זקן תשוש כח [שיש לו צער גדול מהתענית] מעוברות [מחודש שלישי ומעלה או קודם אם סובלת ממיחושים, הקאות וחולשה] אשה שילדה או הפילה בתוך 30 יום אפילו אינה מניקה אבל אחרי 30 יום מהלידה דווקא כשמניקות בפועל פטורות מלצום, אבל אם הפסיקו להניק [או מפלת] והן בתוך 24 חודשים ללידה חייבות לצום, אא"כ מרגישות חולשה וצער להמשיך תעניתן אזי די להן בתענית שעות כפי יכולתן (חזון עובדיה עמ' נז-סז).
ה. חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר (שו"ע סי' תקס"ד ס"א) מכל מקום הישן [אפילו שלא על מיטתו (משנ"ב שס) אלא ע"ג שולחן וכיו"ב (חזו"ע עמ' יב)] שנת קבע [מחצי שעה ומעלה (פסקי תשובות סי' ד ס"י, כה"ח סי' ד ס"ק נה)] בליל התענית הרי כבר אז מתחיל להתענות (שו"ע סי' תקס"ד ס"א), אבל אם ישן בתחילת הלילה במשך כמה שעות ועדיין לא אכל ארוחת ערב והתעורר, מותר לו לאכול ארוחת ערב אף שלא עשה תנאי, שמסתבר שלא קיבל עליו את התענית עד שיאכל ארוחת ערב (חזו"ע עמ' יב').
ו. אם התנה קודם שהלך לישון שבדעתו לקום קודם עמוד השחר לאכול ולשתות, מותר לו לאכול ולשתות עד עמוד השחר (שו"ע סי' תקס"ד ס"א).
לספרדים:
צריך תנאי גם אם רוצה רק לשתות (משנ"ב ס"ק ו) אך אם שכח להתנות וקם קודם עלות השחר וחש צימאון, המקל לשתות [קודם עלות השחר] יש לו על מה לסמוך ובפרט אם הוא רגיל לשתות בכל לילה (חזו"ע עמ' יא).
לאשכנזים:
אם רוצה לקום רק כדי לשתות, אינו צריך תנאי (הרמ"א שם).
ז. אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה לפני עמוד השחר [עמוד השחר = 5:39] אין לאכול סעודת קבע, אלא פחות מכביצה (=54 גר') לחם או מזונות, ושאר מאכלים אפילו יותר (שו"ע סי' כט' משנ"ב ס"ק כז, הלכה ברורה למרן הראשון לציון שליט"א ח"ה סי' פט ס"כח).
ח. במקום צורך יש להקל לשטוף פיו במים בקומו משנתו בבוקר ולצחצח שיניו במשחת שיניים ובלבד שיזהר שלא להכניס לפיו יותר משיעור רביעית מים (=כחצי כוס חד פעמי) בבת אחת וכן יכופף ראשו שלא יבלע כל שהוא מן המים ויפלוט הכל (חזו"ע עמ' כח). [במקום צורך = כשקשה לו ביותר שלא לשטוף פיו או למי שיש ריח בפה אם אינו מנקה) (תורת מועדים למרן הראש"ל שליט"א פ"א ס"יא).
ט. אדם בריא שמתענה אך עליו לבלוע כדורים או לשתות תרופות נגד מיחושי ראש חזקים וכדו', מותר לו לבלעם בלי מים כל שאין בהם טעם ערב לחיך, [אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר אא"כ יעטפה בניילון שאז יהיה מותר לבלעה] ואם אי אפשר לבלוע הגלולה בלי מים מותר לו לבולעה עם מעט מים. (חזו"ע עמ' ל-לא, ילקו"י ארבע תעניות ס' תק"נ ס"מה). ואם הגלולות הן לצורך רפואת חולי פנימי וכיו"ב יש להקל בכל אופן, ואם קשה לו לבלעם רשאי להקל אף עם מעט מים ויזהר שלא ישתה רביעית בבת אחת (תורת מועדים ס"יג).
י. מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שיהנה גרונו, שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. (יביע אומר ח"ב יורה דעה ס' ה' ס"ק ו).
יא. יש להקל לבעלי מסעדות וקיוסקים לספק מצרכי מזון לאוכלים ושותים ביום התענית, מכל מקום נכון שיתלו שלט גדול במסעדה במקום בולט "היום יום צום" (חזו"ע עמ' ל ס"יד).
יב. לספרדים, – השרוי בצום יכול לטעום מהתבשיל לדעת אם חסר בו תבלין או מלח עד כדי שיעור רביעית (רבע כוס מים) ובלבד שיפלוט הכל, שהטעימה כאן אינה בכלל אכילה ושתיה האסורים (שו"ע סי' תקסז ס"א חזו"ע עמ' כז). והאשכנזים מחמירים בזה בכל תענית (הרמ"א סי' תקסז ס"א, ילקו"י סי' תקנ ס"מד שערי נחמה לגר"י טשזנר עמ' טז).
והשנה שהצום חל ביום שישי היות ויש מצוה לטעום ממאכלי שבת כדי לתקנם לשבת לכל הדעות מותר לטעום [כנ"ל] (שערי נחמה שם, שמירת שבת כהילכתה להגר"י נויבירט פ"מב ס"סא, הרמ"א שם משנ"ב סי' תקסז ס"ק ו).
במנחה של הצום קוראים בפרשת "ויחל"י (סי' תקן ס"ג בהרמ"ח מזו"ן חבדנו מענם נומי מן נא למ"ס סס מסנ"ל סי' תקסז סיק ו).
יג. במנחה של הצום קוראים בפרשת "ויחל" (סי' תקנ ס"ג בהרמ"א, חזו"ע ארבע תעניות עמ' קג) ואף יוצאי מרוקו ינהגו כן בארץ ישראל (חזו"ע שם) ואומרים "עננו" בתפילת 18, אבל אין אומרים וידוי ונפילת אפים לפי שהוא ערב שבת אחרי חצות (משנה ברורה ס"ק יא). ויש להימנע מלאחר להתפלל מנחה אחרי השקיעה שיש בזה זלזול בכבוד שבת [אע"פ שאם נמשכה לאחר השקיעה, אומרים "עננו" "ויחל"] (דבר יהושע לגר"י אהרנברג ח"ג אור"ח סי' סג' הובא בפסקי תשובות)
יד. מי שאינו מתענה [וה"ה שיודע שלא יסיים את הצום (תורת מועדים עמ' קו)] לא יהיה שליח ציבור ולא יעלה לתורה לקריאת פרשת "ויחל" ביום הצום, ואם הוא כהן יחידי יצא מביה"כ ויקראו לתורה לישראל שמתענה במקומו וה"ה ללוי או לישראל אפילו קראו לו ואינו מתענה ירד ויעלו מתענה אחר במקומו, ולא ישא כפיו במנחה, (שו"ע סי' תקסו ס"ה-ו כף החיים ס"ק עז וילקו"י). לכתחילה יש לעלות כהנים לדוכן במנחה רק בתוך חצי שעה לשקיעה [שקיעה=4:56] ולפני כן לא יעלו, אבל אם עלו לא ירדו (בן איש חי א פרשת תצוה ס"כג) אבל לפני פלג מנחה (4:05) אין לעלות כהנים כלל, ויש למחות בנוהגים כן (הליכות עולם ח"א עמ' רכב')
טו. בבית הכנסת אף אם אין עשרה צמים אלא שישה שהם רוב מניין, והשאר פטורים מלצום כגון: חולים, יכול שליח ציבור לומר "עננו" בברכה בתפילת עמידה, ויכולים להוציא ספר תורה לקריאת פרשת "ויחל" (חזו"ע עמ' פ ס"ו).
טז. נוהגים לתת צדקה לעני במנחה של יום התענית [כדי שיהיה לו כסף לאוכל לשבור הצום] (חזו"ע עמ' מב). והשנה שחל ביום שישי יקדים לתת בשחרית ולא במנחה.
יז. ישמור עצמו מכעס כל השנה ובפרט ביום התענית (כף החיים סי' תקמט ס"ק יא).
יח. סיום הצום הוא בצאת הכוכבים (אחרי הקידוש) (שו"ע סי' תקסב ס"א) אף השנה שחל מוצאי הצום בליל שבת (שו"ע סי רמט ס"ד, חזו"ע עמ' טו, הרמ"א שם פסקי תשובות סי' רמט ס"ז), ואם קיבלו הקהל שבת מבעוד יום יש להם להמתין ולקדש רק אחר צאת הכוכבים (ילקו"י מועדים עמ' תקפח).
וגם בצאת הכוכבים אין לאכול ולשתות או אפילו לטעום עד שיעשו קידוש (שו"ע סי' רעא ס"ד).
הדברים הובאו בעלון "האיחוד"
