מה נשתנה הפסח הזה? חמש שנים לפסח הקורונה: כשהעיר אשדוד עצרה נשימתה

את פסח של שנת תש"פ אף אחד מאיתנו לא ישכח בכל שנות חייו. מגיפה שהתחילה כמסתורית COVID-19 נכנסה אל חיינו בקול רעש גדול. שעות אחרי חג הפורים ובזמן ההכנות הגדולות לקראת חג הפסח. חלפו להם 5 שנים, יצאנו ב'חרדים אשדוד' למגזין חג מרתק להיזכר בנקודות העיקרויות של אותו חג פסח – בעיר אשדוד.

מניינים ברחוב, קדושה מהמרפסות

בתוך הסגר המחמיר, כשהוראות משרד הבריאות אסרו כניסה לבתי הכנסת, החלה תופעה מרגשת של מנייני קורונה. בחניונים, על גגות, בגינות ציבוריות – ובמיוחד ברחובות רובע ז', רובע ג' ורובע ו' – נראו יהודים עטויי טליתות מתייצבים לתפילת שחרית, מנחה וערבית.

החזן עמד באמצע הרחוב, והמניין ענה לו מהמרפסות – בקול חרישי אך יציב. באחד מהמניינים המרגשים, תושב העיר ניצב לבדו בליל הסדר מול חלון ביתו, שר את "מה נשתנה" לבני משפחתו שעמדו מעבר לרחוב – בידוד שהפך לסמל של מסירות.

יהיו שיאמרו: "מתגעגעים אנו למניינים אלו"…

תור בדרך ל'קמפחא דפסחא' – תוך שמירה והקפדה על ההנחיות

ההכנות לחג הפסח נעשו תוך כדי שמירה והפקדה על ההנחיות המתעדכנות בכל בוקר, גם בדרך לחלוקת ה'קמחא דפסחא' נראו תושבי אשדוד עומדים על מסיכות ומפקידים על שמירה בין אחד לשני.

"עוצר ליל הסדר": הסגר שחצה את העיר

בימים שלפני חג הפסח, הוחלט בממשלה להטיל סגר כללי על הרובעים החרדיים באשדוד – רובעים ג', ז', ו-ח'. מחסומים הוצבו ברחובות הראשיים, וכוחות משטרה פטרלו למניעת תנועה פנימית, אפילו בתוך הרובעים.

המהלך עורר זעם בציבור החרדי בעיר – ויצר תחושת אפליה עמוקה. הציבור הרגיש כי הוא משלם מחיר כבד על אורח חייו – גם כשהקפיד על ההנחיות.

זכור מכתבם של 2 המנהיגים הפוליטיים של הציבור החרדי באשדוד – סגן ראש העיר אבי אמסלם (ש"ס) וסגן ראש העיר הרב יחיאל וינגרטן (אגודת ישראל) – מכתב חריף לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שבו התריעו:

"הטלת סגר רק על השכונות החרדיות באשדוד – בזמן ששכונות אחרות בעיר חופשיות – היא פגיעה קשה בזכויות אזרח. זה יוצר תחושת נרדפות ואובדן אמון…"

המכתב גרר הדים בתקשורת החרדית והכללית, והפך לאבן דרך ביחסי המדינה והציבור החרדי באשדוד בתקופת הקורונה.

אגב, היה זה המכתב היחידי אותו כתבו השניים בכל הקדנציה החולפת.

סגירת תלמודי התורה: השתיקה הקשה מכולן

בערב פסח תש"ף – דבר לא כאב כמו השתיקה שבקעה מתוך תלמודי התורה הריקים.

ישיבת "גרודנא", מוסדות בעלזא, ישיבות לצעירים וחיידרים נוספים ברחבי העיר – כולם היו סגורים. תלמידים נשארו בבתים, ההורים ניסו למלא את מקומם, וילדים חרדים בכל הגילאים ניסו ללמוד ולהשלים את הפערים מול דפי לימוד מודפסים ובאמצעות קווים ייעודים שנפתחו ללימוד משותף באמצעות הטלפון של הבית.

במקרים מסוימים נרשמו ניסיונות להמשיך את הלימודים – מה שהוביל לעימותים ואף לפשיטות של שוטרים מול חלקים מהמגזר החרדי.

בדיקות הקורונה – במתחמים ייעודים וברכבים מיוחדים

אחד הדברים שרבים יזכרו מתקופת הקורונה היו הבדיקות. המטוש שנכנס לתוככי האף ולוע הפה, ההרגשה של הגירוד והציפייה בכיליון עיניים לתשובות שפעמים בוששו מלהגיע.

פטירת האדמו"ר מפיטסבורג: רגע שיא של כאב

למרות שאחד האירועים המשמעותיים בתקופת הקורונה לא התרחש בפסח אלא דווקא בחג הסוכות תשפ"א, אי אפשר לדבר על הקורונה באשדוד מבלי להזכיר את פטירתו של האדמו"ר מפיטסבורג זיע"א – מהדמויות הבולטות בעיר.

האדמו"ר נדבק בקורונה ונפטר לאחר שבועות של אשפוז. הלוויה באשדוד הפכה לאירוע המוני – על אף מגבלות התקופה – וגררה עימותים עם המשטרה.

אבל האבל היה אמיתי. זוהי תמונה שנצרבה בלב: עשרות חסידים בוכים ברחובות אשדוד, ואנשים עומדים מהמרפסות ומלווים מרחוק את מי שהאיר את העיר – והלך לעולמו בעקבות אותה מגפה.

פסח אחר לגמרי – ונקודת ציון

היה זה פסח של הסתגרות – אך גם של אחווה. של בידוד – אך גם של התעוררות. חמישים שנה יחלפו, ועדיין יהודים יזכרו את פסח תש"ף – שבו אשדוד לימדה את הארץ כולה מהי עמידה איתנה מול ניסיון.

גלריה מסכמת

'חרדים אשדוד' מגיש בפניכם לסיום גלריה מאותם הימים – התמונות באדיבות הצלם האשדודי יהושע פרוכטר