המנוח מאז שעלה לארץ בצעירותו ממחוז "בומביי" שבהודו, התגורר ברחובות והקים את ביתו יחד עם רעיתו תבלחט"א, לפרנסתו עבד בתפקיד בכיר בבסיס "תל נוף" בחיל האוויר, שם פעל רבות להאדרת התורה בקרב העובדים כאשר בא בקשרי ידידות עם הרה"ג רבי גדעון בן משה ראש כולל להוראה ודיינות ובית ההוראה "יורו משפטיך", ודאג להביאו למסור שיעורי תורה קבועים בתל נוף. כמו כן זכה לקיים בר בי רב דחד יומא באזור והיה מביא סוללה של רבנים ומרצים בכירים שימסרו שיעורי תורה והלכה ביום זה לציבור העובדים הבטלים ממלאכה.
עם השנים עבר להתגורר באשדוד ולמען הדאגה לחינוך ילדיו עבר לרובע ז' הקרוב למוסדות החינוך. את תפילותיו קבע בבית הכנסת הריב"ז ובית הכנסת "אור מאיר" כשהיה מתחיל את סדר יומו עם הנץ החמה. באותו הזמן החל לעבוד לפרנסתו בהסעות תלמידים.
במשך השנים דבק בתלמידי חכמים והיתה לו התבטלות גמורה לתלמידי חכמים. בכל פעם שהיתה לו שאלה בהלכה או בהשקפה, לא היה מתעצל אלא היה עולה לבתיהם של הרבנים ומורי הוראה והיה שואל, אחד הרבנים הדיינים בעיר סיפר, כי לא מזמן הגיע עם שאלה מיוחדת כשהציג בפני הרב סינר של תינוק מסויים האם מותר ללובשו בשבת מחשש של עשיית בגד.
מידי שבת בבוקר היה מתפלל בבית הכנסת "אור מאיר" עם הנץ החמה והיה משתתף גם בשיעור ההלכה ובהשקפה מפי רב בית הכנסת הרה"ג ר' אבנר עמר, בבית הכנסת מספרים כי המנוח היה תורם כל שבת את היין לקידוש והיה עוזר לארגן לכל מה שהיה צריך למען בית הכנסת, ימים לפני פטירתו השתתף בהוצאות בארגון ובהוצאות הסעודה לקראת סיום מסכת "נדרים" שנלמדה במסגרת שיעור הדף היומי, אך המנוח כבר לא יזכה להשתתף בה. בכל נושא תרומות ונדרים, היה מקפיד שלא להשהות אלא לשלם את חובותיו לבית הכנסת בהקדם, היתה בו מידת האמת והיושר, בין אדם לחבירו כיבד כל אדם באשר הוא והיה מאיר פנים לזולת.
בכל יום ראשון היה לו מנהג קבוע לנסוע לגן יבנה, שם מתקיים שיעורו הקבוע של מורו ורבו הרה"ג רבי גדעון בן משה, בני משפחתו ידעו שביום זה בשעות הערב, אי אפשר להציע לו דברים אחרים, אלא עד שיחזור מהשיעור הקבוע.
המנוח היתה בו מידת צניעות ופשטות, אהב כל יהודי באשר הוא אהבת ישראל לשמה. אהב לשמוח ולשמח את האחרים.
חוכמתו וישרותו הלכו לפניו, ברח ממחלוקת, היה אדם מסודר מאוד. הקפיד להגיע לבית הכנסת בזמן יחד עם בניו. היה זהיר מאוד שלא לדבר בבית הכנסת שיחת חולין ובודאי שלא בזמן התפילה.
הרב אבנר עמר שהכירו במשך שנים רבות סיפר כי המנוח כבר לא היה אברך אלא הרבה מעבר לכך, עד לפני כשנה עבד כנהג הסעות כאשר חצי יום היה משתתף בשיעורי תורה, אך בשנה האחרונה הפסיק עם העבודוה וכך קבע לעצמו סדר לימוד בכל יום החל משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות.
בשעות לפני הצהריים היה משתתף בשיעורו הקבוע של הרה"ג ר' שמעון יוחאי יפרח בעל ה"שכב כארי" ועו"ס בבית הכנסת "גומל חסד – שערי רחמים" עד הצהריים, לאחר מנוחה קלה, היה לומד סדר לימוד נוסף בישיבת "זוהר התורה" בראשותו של הרה"ג ר' מאיר מוייאל ובשעות הערב קבע לעצמו חברותא. כמו כן עם השנים העשיר את ספרייתו בספרי קודש רבים בכל מכמני התורה בהם היה לומד ומעיין מידי פעם ועם הזמן קנה ידע נרחב בהלכות ובאגדות חז"ל. כך גם בלילה האחרון לפני שנפל בביתו, על שולחנו מצאו את הספרים בהם היה לומד שנשארו מיותמים.
שמחה גדולה היתה לו כשרק לפני כשנה אחד מבניו זכה לסיים את הש"ס כשקבע את לימודיו בבין הסדרים וביומא דפגרא, באותו ערב על ארשת פניו נראתה השמחה פורצת גבולות משמחה ואהבה לתורה שהיתה בו.
חבריו מספרים כי היתה לו מצות כיבוד הורים מיוחדת ונדירה, הוא דאג שהוריו יגורו בסמיכות אליו וכך טיפל בהם במסירות רבה בכל יום ויום עד שנפטרו.
לאחרונה הוקם מנין לתפילת שחרית בבית הכנסת "עטרת מאיר", שם היה מקדים להגיע מבין עשרה ראשונים והיה חזן בחלק הראשון של התפילה עד ישתבח כשהמתפללים מעידים שתמיד תפילותיו היה כמונה מעות מילה במילה ובנחת, והיה לשם ולדוגמא בתפילותיו.
בשבוע שעבר ביום רביעי בלילה לאחר שסיים את לימודו כהרגלו, קם מהשולחן הקבע בו היה לומד מידי ערב, לאחר רגעים ספורים קיבל ארוע מוחי ומיד הובהל לבית חולים "אסותא", שם אושפז כשהוא מונשם ומורדם, מאותו זמן פנו משפחתו בין כל ידידיו בבתי הכנסת השונים בהם היה לומד, שיתפללו ויעתירו עבורו בתפילות ובתחנונים ובקריאת תהילים, לאחר יומיים ביום שישי ערב שבת קודש למגינת לב בני משפחתו ומוקיריו, השיב את נשמתו לבוראו כשבני משפחתו סביב מיטתו קראו "שמע ישראל".
לקראת חצות היום ביום שישי השמועה הקשה ברחבי העיר הכתה את כל מי ששמע על כך, שפרצו בבכי נסער וכאבו את האבדה הגדולה, בני המשפחה התארגנו בזריזות למסע הלוויה בערב שבת קודש בעזרתה של המועצה הדתית לקיים את ההלוויה בהקדם האפשרי.
קהל רב החל לנהור לבית העלמין לאחר חצות היום, שם נשאו דברי הספד בקול בכי רבותיו – הרה"ג רבי גדעון בן משה והרה"ג רבי אבנר עמר רב ק"ק "אור מאיר" ומנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני בדבריהם ביכו את גודל האבידה הפתאומית ואמרו שקשה מאוד לעמוד כאן, ציינו את אהבתו ומסירותו לתורה בכל עת, כמה היה דבק בתלמידי חכמים עד שזכה עצמו ללמוד ולרכוש ידע רב בתורה.
היתה לו התבטלות גמורה לדעת תורה, והיה מוקיר ורחים רבנן, היה בעל מידות טובות, היה לסמל ולדוגמא בכיבוד הורים בשמחה ובנחת, יהי רצון שהקב"ה יחזק את האלמנה והמשפחה ובא לציון גואל שנזכה לגאולה השלמה במהרה.
מפאת קוצר הזמן כדי לקיים את הקבורה בהקדם, על מנת שיספיקו לכל אלו שהגיעו מחוץ לעיר להמשך ההכנות לקראת שבת קודש, בקשו שהמשך ההספדים יאמרו במשך ימי השבעה. לאחר בקשת המחילה בשם כל בני המשפחה והמשתתפים ואמירת הקדיש, יצא מסע ההלוויה, לכיוון חלקת חרדים (60) שם נטמן לקול זעקות שבר הנאספים בחלקה שקנה כבר עוד בחייו לצד קבר אביו ז"ל.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת וצנועה, אשר מידת היושר והאמת היו כל חייו, יחד עם משוש ליבו אהבת תורה וחסד, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותיר אחריו כאובים שבורים ורצוצים דור ישרים מבורך, את רעיתו תבלחט"א בנים ובנות נכדים, בני תורה תלמידי חכמים, זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.
המוני המלווים התפזרו לביתם שעות ספורות לפני כניסת השבת, כשהם כואבים בחסרון אבידה הגדולה של איש אמת, בדמות המיוחדת והאצילה שהלכה בדמי ימיה שהיתה ואיננה עוד.
ת.נ.צ.ב.ה.
