הפילוג והשיסוי במדינת ישראל בשנה האחרונה מתגבר מיום ליום, בין הימין לשמאל, בין החרדים לחילוניים, בין המרכז לפריפריה, או כפי שנהוג לכנות את זה בין ישראל הראשונה לישראל השנייה, יש החושבים שהפילוג והשיסוי התחיל בעקבות הרפורמה המשפטית או בעקבות נצחונו המוחץ של הימין בבחירות, טעות היא, הפילוג והשיסוי בעם ישראל תמיד היה, רק שניצחון הימין והרפורמה המשפטית הבליטה והוציאה את זה כלפי חוץ.
לפני כחודש מארגני מחאת השמאל חשבו לעצמם איך אפשר להגדיל את הקרע במדינה חזק יותר, וקיבלו החלטה, להביא אלפי מפגינים לא פחות ולא יותר ללב העיר בני ברק החרדית, להיכנס עם דגלים שהעיר החרדית מעולם לא ראתה ולעורר פרובוקציות מיותרות, מה שהם רק לא ידעו שבזמן הזה שהם דאגו לאוטובוסים מפוצצים במפגיני שמאל הכנתי יחד עם חבר יקר בשם חיים אוזן הפתעה נחמדה למפגינים, לקבל אותם בשירים וכיבוד. עם כניסתם לעיר יצאו אליהם מאות תושבי העיר עם עוגות, צ'ולנט ובוקסות עם שירים מהחלונות, אהבה בתמורה לשנאה. על הקידוש השם שקרה באותו יום מיותר לציין, אין אחד שלא שמע ולא ראה את התיעודים המרגשים. אבל הכי חשוב הוא שמאז לא הייתה ולו עוד הפגנה אחת בבני ברק, לא הצליח להם, כלפי אהבת חינם אף אחד לא יכול.
לפני כשנה אירע פיגוע רצחני ומתועב בעיר בני ברק, שם קיפחו את חייהם חמישה בני אדם, שני אברכים, שני תיירים, ושוטר ערבי נוצרי שנלחם במחבל, הקריב את חייו ומנע אסון כבד שיכל להסתיים בעשרות קורבנות נוספים, את השוטר הערבי לא עניין באותם רגעים שאנחנו חרדים, הוא ידע שהאויב רוצה להשמיד את כולנו והקריב את חייו למעננו. לשוטר הגיבור הזה קראו רס"ב אמיר חורי ז"ל, בהלוויתו שהתקיימה בנוף הגליל הגיע אוטובוס שלם של חרדים תושבי בני ברק שארגנתי, בכדי להכיר טובה לשוטר הגיבור, היו רגעים בהלוויתו שאני לא אשכח כל חיי, לראות את כל גווני האוכלוסייה הישראלית יחדיו מלווים גיבור ערבי, רגעים של אחדות שצריכים להיות פה במדינה כל השנה, לא רק בעקבות טרגדיות איומות.
אנחנו נמצאים כעת בערב יום הזיכרון, שוב מנסים אותם גורמים בדרכים כאלו ואחרות להגדיל את הקרע והפילוג על ידי מחאת "אתם לא משרתים בצבא אל תתאבלו עלינו ואל תבואו לבתי העלמין הצבאיים". רק מה שאותם מארגני המחאה שכחו הוא שהשם המלא של יום הזיכרון הוא "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה", לצערנו אין חרדי שאינו מכיר במשפחתו או בסביבתו הקרובה לפחות משפחת חרדית אחת נפגעת איבה, אם זה אם ששכלה את בנה בפיגוע טרור רצחני או אב לילדים שהתאלמן ביום בהיר בעקבות מחבל נתעב.
כשהאויב עושה פיגוע הוא אינו מבחין בין חרדי לחילוני, ימני או שמאלני, תושב המרכז או הפריפריה, הוא רוצה להשמיד ולמחוק את כולנו, קשישים וילדים, רק בגלל דבר אחד, שאנחנו יהודים. בימים מתוחים אלו, אל לנו לשכוח ולו לרגע. "אנשים, אחים אנחנו". שימו את השנאה בצד, תפתחו ספר תהילים ותגידו פרק לזכר החללים, תעמדו בצפירה ותתייחדו עם הנופלים, ויהי רצון שנזכה לאחדות וגאולה בקרוב.
