”רגעים של צער וחרדת קודש”: ראש העיר סופד אחר לכת זקן רבני משפחת אבוחצירא

"וַיַּעַל אֵ֣לִיָּהוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶה וְה֤וּא מְצַעֵק – אָבִ֣י אָבִי רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל וּפָ֣רָשָׁ֔יו".

העיר אשדוד אבלה, ותושביה מרכינים ראשם, ברגעי הפרידה הקשים האלו, מדמות ההוד, אחד מבני החבורה, המופלג בתורה ובדרך ארץ, בנם של קדושים, האדמו"ר רבי אליהו אבוחצירא זכר צדיק וקדוש לברכה.

ואנו, ברגעים אלה, של צער וחרדת קודש, נושאים את דברי הפרידה של אלישע, ממורו, אליהו הנביא, ומקוננים על פטירת נפש נקי, זך וטהור, שנקרא לישיבה של מעלה.

רבי אליהו אבוחצירא, הזקן הכשר, הגדול בתורה, רב החסד והרועה הנאמן לקהילות יוצאי מרוקו בישראל, מסתלק מאיתנו בעיצומו של חודש הרחמים והסליחות, ומותיר את בני המשפחה, התלמידים הרבים וצאן מרעיתו, בעיר אשדוד, בישראל ובעולם, כואבים ודואבים, על פטירת זקן אדמו"רי משפחת אבוחצירא.

מסכת חייו של רבי אליהו שזורה במסירות אין קץ לתורה ולמצוות, ושליחות ציבורית ארוכת שנים בחינוך דורות של תלמידים, עוד מצעירותו בעיר ארפוד במרוקו, וכמובן, בהנהגה רוחנית של הערים נצרת עילית, ואשדוד, בהן שם את משכנו בארץ ישראל.

כנצר לשושלת רבני משפחת אבוחצירא, בנו של רבי שמואל אבוחצירא, זכר צדיק לברכה, נכדו של רבי אהרון אבוחצירא זכר צדיק לברכה, ונינו של ה"אביר יעקב", רבי יעקב אבוחצירא זכר צדיק וקדוש לברכה, ספג רבי אליהו מילדותו את מסורת אבותיו, את אהבת ישראל ואהבת התורה, אותן הפיץ בדבקות ובמסירות נדירות בכל עמדה רוחנית שקיבל על עצמו, כמורה תינוקות של בית רבן, כרב עיר, וכאוזן קשבת לכל יהודי שפנה אל עצתו וברכתו.

כבר בצעירותו, התגלה רבי אליהו כעילוי בתורה שיועד לגדולות, עם מינויו על ידי רבי מאיר אבוחצירא זכר צדיק לברכה, ללמד תורה בעיר הולדתו, ארפוד, ולהיות מוסמך לשחיטה, על ידי הבבא סאלי זצ"ל.

עם עלייתו ארצה בראשית שנות ה-60, הוסמך לרבנות על ידי רבני העיר טבריה, והרבנים הראשיים לישראל. ועל אף היותו גדול בתורה ובעל ייחוס משפחתי מפואר, לא גבה ליבו של רבי אליהו, והוא ויתר לא אחת, על תפקידי רבנות, עד שניאות לבקשת תושבי נצרת עילית, כיום נוף הגליל, לשמש כרבה של העיר בשנת 1972. שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט, להנהיג את העיר ברוחניות ביד רמה, במאור פנים, בהגדלת תורה ובדאגה לכל תושב ותושב לצרכי הדת, במשך עשרות שנות הנהגתו.
עם צאתו לגמלאות, זכתה העיר שלנו אשדוד שרבי אליהו ונוות ביתו, הרבנית מסעודה, שתאריך ימים, בחרו לקבוע בה את מושבם, ואשדוד זכתה בשפע ברכתו וקדושתו להיות מגדולי הקדושים שדרו בה מאז היווסדה. ולכן, היום, יום הסתלקותו של כבוד הרב הוא יום קשה עבור העיר אשדוד ותושביה. עם הגעתו לעיר, עמד רבי אליהו בראש קהילת "אליהו הנביא", ובהמשך בנה לתפארת העיר את בית הכנסת "משכנות שמואל", ברובע י"ב. שם הייתה לי הזכות האישית להימנות יחד עם ילדיי ובני משפחתי, על באי בית הכנסת, בנשיאותו של רבי אליהו, ובשליחות הציבור של חתנו היקר והמפואר, נעים זמירות ישראל, הבקיא בכל רזי החזנות, הפיוט, ושירת הבקשות של יהדות מרוקו, רבי אברהם אפנג'ר, שיאריך ימים. אני זוכר, בגעגועים גדולים, את השבתות במחיצתו של כבוד הרב, את דרשות השבת העמוקות מני ים, שחיכינו לשמוע מפיו, בהנאה צרופה, מדי שבת בשבתו, וכמובן, לזכות בברכות שהעטיר עלינו, שתמיד התגשמו במלואן. לא רבים יודעים שרבי אליהו היה גם בקיא בעולם השירה והפיוט, וגם קבע את שבת פרשת "תולדות", כשבת בקשות, אליה באו שוחרי הפיוט והשירה מכל העיר. מסורת שמתקיימת מדי שנה עד היום הזה. וגם ביתו היה מוקד עליה לרגל לאלפי תושבים שזכו לקבלת ברכות, עצות ומענה לשאלות הלכתיות, באוזן קשבת ובלב מייעץ לקרובים ורחוקים.
אישית, גם זכיתי באהבתו וברכתו, שעדיין מלוות אותי בדרכי האישית, המשפחתית ושליחותי הציבורית. וכבן לשושלת משפחת אבוחצירא, אנחנו בקרבה משפחתית – אמו של כבוד הרב, וסבתא רבתא שלי היו בנותיו של רבי מסעוד אבוחצירא זכר צדיק לברכה.
עוד נספר רבות על הנהגתו האישית והניסים שנעשו בברכתו, כך שקרבתי אליו היתה טבעית כבן משפחה ולא רק כאיש ציבור, ובכל זאת לספר, שבכל מפגש עמו, שהיה מלא בתורה וחוכמה, נחשפתי מעבר לגדולתו בתורה לתכונה שאפיינה את כבוד הרב, באופן מובהק – שלצד התורה והחוכמה, היו נר לרגליו: נקיות הדעת והאמת. עליהן הגן בתקיפות וחירוף נפש.
בעיניי, ובעיני צאן מרעיתו, רבי אליהו היה סמל לחוכמה הישרה והטהורה, שאינה יכולה לסבול את עיוות האמת, גם אם הדבר אינו נוח. ובכך, ייצג נאמנה את דור חכמי ספרד הקדמונים, כדור של מור אביו, כבוד זקנו וכדור ראש שושלת משפחתו – "אביר יעקב".

כולנו מכירים את פירוש רש"י על הפסוק "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", ש"לא היה צריך לכתוב, אלא – וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה. יצא משם פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה". והיום, פנה זיווה והדרה של עירנו, עם הסתלקותו של רבי אליהו אבוחצירא.

הכאב גדול לכל בני המשפחה, אך הוא מתרחב וגדל אל כל מי שזכה ליהנות מזיו הדרו והנהגתו. דווקא בימים אלו, של מלחמה שכול, כאב, חרדה ועצב מהקשים בתולדות מדינת ישראל, אנחנו נפרדים מסנגור גדול ועצום לעם ישראל ומתפללים ומתחננים, ברגעים אלה, שרבי אליהו הקדוש ימשיך ללוות אותנו מישיבה של מעלה, בברכות הטובות, לרבנית היקרה, שתאריך ימים, הרבנית מסעודה, לבת – בת שבע, לחתן, חברי רבי אברהם אפנג'ר, לנכדים שמואל, אליה ורעיותיהם, לעדי וחתנה רבי יעקב אבוחצירא , לתהל והילי, ולנינים היקרים, כולם היו בבת עיניו של רבי אליהו. למשפחתו המורחבת ולכל מוקירי זכרו. זכות תורתו של רבי אליהו תעמוד לעם ישראל, להשבת החטופים במהרה, לרפואת הפצועים ולשלומם של חיילי צבא ההגנה לישראל.

יהי זכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן.