בפרשה כתוב (לה-לג) "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ. ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו "
בביאור מקרא זה יש להבין מה שייך חנופה לארץ אשר אתם בה הרי חנופה זה רק לאדם החש על גופו תחושות ורגשות אבל על ארץ דוממת מה שייך בה עניין החנופה ???
ובאמת שר"שי מבאר שעניין החנופה זה מלשון להרשיע וכלשון התרגום אונקלוס ולא תחיבון ית ארעא די אתון בה אם כן אין עניינו חנופה כאדם המחניף לחברו אלא כעניין הרשעה
וגם האבן עזרא מפרש שכוונת מקרא זה בא ללמדנו שלא יעשה רע בסתר בארץ ישראל
והנה גם לפירוש זה אינו מובן :
מה שייך איסור מיוחד לאדם שמרשיע בסתר בארץ או אם עושה רע אחר הרי עניין איסור עשיית הרע הוא על עצם עשיית הרע ואינו תלוי
במקום עשיית הרע ולמה תלה הכתוב עניין עשיית הרע רק בארץ ישראל וכי מעבר לים אין איסור עשיית רע או איסור עשיית רע בסתר
ראיתי לרבינו הרמב"ן בביאור מקרא זה שכתב כך שהכתוב החמיר בזה ביושב הארץ יותר מיושבי חוצה לארץ לכבוד השכינה שלא נטמא אותה ולא יחניף אותה כמבואר בפרשת הקללות כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה
כי כל חנופה היא העושה הפך הנראה לעיניים והוא כל אחד משלושת העבירות שנצטוונו למסור נפש ביהרג ואל יעבור כי כאשר הארץ טמאה לא ישכון בה כבוד השם אם כן זה עניין לכבד את ארץ ישראל ולא מצד עצם עשיית הרוע שעל זה הזהיר במקומות אחרים אלא עניינו על כבוד פלטרין של מלך לכן הזהיר עליו במיוחד ואולי יש לדון בזה שזה כאחת מהמצוות התלויות בארץ
אבל רוח אחרת ברבינו האבן עזרא שכתב:
שאין באיסור זה לכבוד הארץ אלא לכבוד בני ישראל ולכן אמר אשר אני שוכן בתוכם כיון שעיקרם בארץ ישראל ואינו עניין מכבוד הארץ ובביאור חומר חנופה זו עלינו לבאר, על פי דברי הכלי יקר שכותב שהארץ אינה שבעה לעולם והרשעים הרוצחים מחניפים לארץ נותנים דבר לארץ לבלוע וזה החנופה על ידי שהארץ שותה את דם הנרצח וכוונת הרוצח אינה על מעשהו הנתעב אלא הוא מחניף לה באכילתה כדי שהארץ תחזיר לו טובה בחזרה שזה שתיתן לו מסלתה ושמנה לכן לא יכופר עוון הרוצח כלל אלא בדם שופכו ולכן היא פולטת אותו ממנה ושולחת אותו לעיר מקלט שאם היא תשאיר אותו יחשב לארץ שהחניפה לו ואז נמצא ששניהם החניפו זה לזה לכן נתקן לו לגלות ממקומו שעל ידי זה התיקון יבוא עם הארץ
ולפי זה מובן למה רוצח הולך לעיר מקלט ולא מסתגר בביתו וכדומה מפני גואל הדם שהרי לא תמיד גואל הדם מאיים עליו ופעמים גואל הדם הוא אדם חלוש ביותר מאותו רוצח ואם כן למה התורה תצווה ללכת לעיר מקלט בדווקא ולפי מה שביארנו הכול ברור שאין זה עיר מקלט לשמור עליו מפני הרוצח אלא, שהארץ חייבת להקיאו ממנה כדי שגם הארץ לא תחניף לרוצח ויחשב לה לעוון
ולכן אחת הכתות שאינם רואים פני שכינה הם החנפים ולכאורה זה פליאה נשגבה למה עד כדי כך החנפן לא יראה פני שכינה הרי אפילו על מחלל שבת ואוכל נבילות לא מצינו שאינו רואה פני שכינה כלום זה יותר חמור ממנו ????
ולפי מה שביארנו יובן שהחנף כל מטרתו להשיג דבר תמורת דבר וכל מעשהו נטול רגש והוא חבר לאיש משחית ומרגיל בעצמו להשחית מידותיו ומידות סובבת והרי הוא כחיית בר בלי הבין
ועכשיו יובנו דברי הגמרא בסוטה ( מא א )על אגריפס המלך שהיה קורא בתורה וכאשר הגיע לפסוק לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תירא אחינו אתה
ובאותה שעה נתחיבו כליה על שהחניפו לאגריפס עד כדי כך
והדברים איומים ונוראיים האם על חנופה יתחייבו כלל ישראל כליה ואבדון מה רע עשו בזה כל כך שכוונתם הייתה לקבל ממנו טובת הנאה בעתיד ולא ראו את כבוד השם וכנראה תלו את חנופתם לאגריפס כמושיעם ולא בבוראם וכעין מה שמצינו ביוסף הצדיק שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוספו לו עוד שתי שנים על שתלה יהבו בבשר ודם ולא פנה אל רהבים והמדרשים הרחיבו מאוד בזה בתחילת פרשת מקץ
מכאן אנו יכולים ללמוד כמה חז"ל החמירו בעוון החנופה עד כדי כך שרבינו הרמח"ל באורחות צדיקים שער עשרים וארבע הקדיש שער שלם ופירט תשעה חלקים של אדם המחניף וכמאמר דוד המלך יכרת השם כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ורבו העונשים החמורים ביותר בדברי חז"ל על אדם שמחניף לרשע עד כדי כך שכתוב באבות דרבי נתן כל המחניף לחברו לשם כבוד לסופו נפטר בקלון : רח"ל .
בימים אלו בהם בית המקדש נחרב ומשנכנס אב ממעטין בשמחה עלינו לדעת להגביר כנשר את אהבת הבריות ולתקן את עוון השנאת חינם שבגללה חרב ביתנו אבל להזהר בתכלית מהחנופה מכל וכל שהיא אינה מעידה על אהבת הבריות אלא להיפך על אהבת עצמו לקבלת תמורה לכן כל כך החמירו בעונשם ביותר עד כדי כך שאינו רואה פני שכינה
השם יזכנו לעובדו בלבב שלם ולא נחניף לאף אדם במיוחד בימנו שכולם חפצים בקירבת בעלי ממון ונושאי תפקידים ופוליטיקאים בכל מיני תואנות שונות ומשונות בחושבם בבוא היום שימלאו את מבוקשם ולא נותנים אל ליבם לדעת וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל
שבת שלום
וחודש טוב
הרב מרדכי אגאי שליט"א | איש חינוך ומדריך להוראת הגמרא והרגלי למידה ופיתוח חשיבה
