מילד שקוף למציל נשמות: סיפורו האישי של המתנדב יוסף שחר קנטי שהפך למגדלור בזירות הכי קשות

יחידת "חוסן" מורכבת ממתנדבים של אירגון איחוד הצלה, שהם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכוננים שהוסמכו במיוחד להעניק עזרה ראשונה נפשית. הכשרתם, בשיתוף משרד הבריאות ומכללת תל חי, כוללת כלים לזיהוי מצבי סטרס אקוטי, הרגעה ראשונית והפנייה לטיפול המשך. המתנדבים פועלים בזירות מורכבות כמו תאונות דרכים, פיגועים, אסונות טבע או מקרי מוות פתאומיים, שבהם נפגעים, בני משפחה או עדים עלולים לחוות חרדה, הלם או משבר נפשי.

דוגמה מרגשת לפעילות היחידה התרחשה במרכז הארץ, כאשר צוות חוסן הוזעק לזירה שבה נערכה החייאה על אישה לעיני בעלה וילדיה. בעוד החובשים נאבקו להציל את חייה, בני המשפחה עמדו בצד, שקועים בחרדה ובבלבול. שלושה מתנדבי חוסן הגיעו תוך דקות, זיהו את מצוקת הבעל שצעק ללא שליטה, והחלו בטיפול מיידי להרגעתו. במקביל, תמכו בשני הילדים הבוגרים, סייעו להם לעבד את המחזה הקשה והדריכו אותם כיצד לתמוך זה בזה. כאשר ההחייאה הסתיימה ללא הצלחה, המתנדבים היו שם כדי לעזור למשפחה להתמודד עם האובדן הראשוני, תוך יצירת רשת תמיכה משפחתית וקהילתית.

היחידה פועלת 24/7, וניתן ליצור קשר עם מתנדביה דרך מוקד איחוד הצלה (1221) או בקליניקה במטה הארגון בירושלים. מעבר לטיפול בשטח, מתנדבי חוסן מסייעים גם בכוחות הביטחון, כמו חיילים או שוטרים שנחשפים לאירועים טראומטיים, ומספקים כלים לחיזוק החוסן הנפשי שלהם. השימוש בכלבים טיפוליים הוא חלק מהגישה היצירתית של היחידה, שבה בעלי חיים מסייעים להפחית חרדה וליצור אווירה מרגיעה בזירות מורכבות.

הצורך ביחידת חוסן עלה מתוך ההבנה שטראומה נפשית עלולה להשפיע לטווח ארוך אם לא מטפלים בה מיד. מחקרים מראים כי התערבות נפשית מוקדמת יכולה להפחית סיכונים לפוסט-טראומה ולשפר את יכולת ההתמודדות. במהלך אירועי ה-7 באוקטובר 2023, למשל, פעלה היחידה בדרום הארץ תחת אש, וסייעה לנפגעי חרדה בקרב אזרחים וכוחות ביטחון. מתנדבת בשם לינור אטיאס, מנהלת אגף תקשורת וחובשת ביחידת חוסן, תיארה את הקושי הרגשי בטיפול בילדה שנפצעה קשה, והדגישה כיצד הכשרתה ביחידת חוסן אפשרה לה להמשיך לפעול גם במצבים קורעי לב.

הפעילות של יחידת חוסן ממחישה את הגישה ההוליסטית של איחוד הצלה, שרואה בהצלת חיים לא רק מעשה רפואי אלא גם אנושי. התרומות הציבוריות, המהוות 99% מתקציב הארגון, מאפשרות ליחידה להמשיך ולפעול ללא תשלום מצד הנפגעים. כל מתנדב מצויד בציוד מתקדם, אך מעל הכול – בלב רחב ובמיומנות להקל על סבלם של אחרים. יחידת חוסן היא דוגמה לכך שגם ברגעים הקשים ביותר, תמיכה אנושית יכולה להחזיר תקווה ולהציל לא רק גוף, אלא גם נפש.

"הילד שלא דיבר – והמבוגר שרואה אותו":

יוסף שחר קנטי מיחידת החוסן של איחוד הצלה מדבר על הילדים השקופים בטראומה

באירועי חירום – בין אם מדובר בתאונה, קריסת מבנה, מוות פתאומי או פיגוע – יש תמיד את מי שזקוק לטיפול רפואי מיידי. אך לצד הפצועים, נמצאים גם אחרים: ילדים, עדים, קרובים – שנפגעו לא פחות, רק מבפנים. הם נוכחים בזירה, שקטים, מבוהלים, ולעיתים – פשוט לא רואים אותם.

יחידת החוסן של איחוד הצלה הוקמה בדיוק בשביל הרגעים האלה – כדי לטפל לא רק בגוף, אלא גם בנפש.

יוסף שחר קנטי, מטפל זוגי ומשפחתי, מומחה לטראומה וממתנדבי יחידת החוסן, מכיר את זה מקרוב – מסיפור חייו.

"כשהייתי ילד, זיכרונות התקפי הלב של אמא חרוטים בי כמו צלקות שלא נרפאות. זה קרה שוב ושוב – הרגעים שבהם הבית השתתק לפתע, ואז התפוצץ בצעקות. ראיתי אותה קורסת, נאחזת בחזה, עיניה מלאות כאב ופחד. הייתי שם, קפוא בפינה, ילד קטן שצופה בחיים שלו שמתפוררים. הצעקות של המשפחה החברים והשכנים שרצו לעזור, צופר האמבולנס שחתך את הלילה – הכול התערבב לסיוט חוזר. בכל פעם מחדש, הרגשתי את הדופק שלי הולם, כאילו גם הלב שלי עומד לקרוס. המבוגרים היו עסוקים, ממהרים, צועקים הוראות, מנסים להציל אותה.

ואני?

הייתי שקוף, צללית דוממת שלא מעזה להפריע. אף אחד לא הבחין בי, לא שאל מה אני מרגיש, לא ראה את הבלבול, את הפחד ששיתק אותי. הייתי הילד הטוב, זה שלא בוכה, לא מדבר, לא מבקש. אבל בתוכי, משהו נשבר בכל פעם מחדש. אבל, החוויות האלה עיצבו אותי, לימדו אותי לראות את השקט של אחרים, להבין שמאחורי כל זירה יש נפש שזקוקה להיראות ושלא יהיו עוד ילדים שירגישו את מה שאני הרגשתי"

החוויה הזו לא נשכחה ממנו. היא עיצבה את דרכו, הובילה אותו לעולם הטיפול – ולבסוף גם לשטח.

"היום, כשאני מגיע לזירות קשות כחלק מיחידת החוסן, אני לא מחפש את הילד ההוא – אבל אני תמיד ער אליו. למי שעומד בצד, לא שואל שאלות, לא בוכה. השקט הזה מדבר אליי. אני רואה אותו."

לא כל טראומה נראית לעין

ילדים שחווים טראומה לא תמיד מגיבים בצעקות או בבכי. לפעמים דווקא ההתנהגות השקטה – היא האות שהנפש שלהם קפאה. הם יכולים להמשיך לתפקד, אבל בפנים – משהו מתרסק.

"יחידת החוסן נמצאת שם כדי להיות הקול של הילדים האלה, כדי לתווך להם ולעולם את מה שהם עוד לא יודעים להגיד. לפעמים זה רק קשר עין, מילה אחת, נשימה איתם. זה כל ההבדל."

קריאה למבוגרים: שימו לב לשקט

בסיום דבריו, מדגיש ל"חרדים אשדוד" שחר את האחריות המוטלת על הורים, אנשי צוות, ומתנדבים:

"אנחנו יודעים לזהות את מי שנפגע פיזית. אבל אנחנו צריכים ללמוד גם לזהות את השקט. לפעמים הילד שלא מדבר – הוא דווקא זה שהכי זקוק לעזרה."