״הגעתי במצב מוגדר קשה, עם קשיי נשימה וחום גבוה מאוד״

דוד דבש מוכר להרבה מאד אנשים בעיר, מנהל את המוקד העירוני באשדוד במשך שנים רבות, הקשר שלו עם הציבור החרדי בעיר על בסיס שוטף, והנציגים המקומיים נעזרים בו ללא לאות למען צרכי המגזר החרדי. דוד שימש בעבר גם כסגן מבקר העירייה, נציב קבילות הציבור וכאמור מנהל המוקד העירוני מיוני 1993 ועד היום. תחת אחריותו של דוד שלוש מחלקות: מחלקת 106, מחלקת מוקד רואה, ומחלקת ניהול תנועה.

בשיחה ל׳חרדים אשדוד׳ מספר דוד את מה שעבר באותם הימים:

״בתקופת הקורונה השתדלתי מאד להקפיד על כל כללי הריחוק וההיגיינה, על ציר הזמן מוניתי לראש המטה החרדי בעירייה, עלי נפל עול הטיפול המגזר החרדי ובשיתוף פעולה יחד עם הרבה חברים טובים ורציניים מהמגזר המיוחד הזה, וכמובן יחד עם נבחרי הציבור: הרב יחיאל וינגרטן, הרב אבי אמסלם, הרב שוק וביחד עם שאר הנציגים יצרנו מטה חרדי גדול מאוד משמעותי מאוד ומגובש מאד שעסק בטיפול במשפחות עם חולי קורונה, להוצאת אנשים חולים לבתי ההבראה, למתן מענה למשפחות במזון, בדאגה למשחקים למשפחות שסבלו בביתם. הרמנו מערכת מאוד מאוד גדולה שנתנה שירות מצויין לציבור החרדי היקר שגר בעירנו. נפגשנו עם רבני הקהילות ועם הרופאים בכדי לקבל מידע ולהציגו בקהילות לשכנע באמת לשמור על הכללים למען בריאותם. זה באמת הייתה תקופה מאוד מאתגרת שבסייעתא דשמיא הצלחנו אותה, עברנו אתה, אכן עדיין הקורונה לא חלפה מן העולם – אבל אנחנו מאחורי המשבר הגדול״.

החיים בצל הקורונה

״לצערי הרב אני עצמי נדבקתי וחליתי בקורונה ומכאן באמת עברתי מסכת ייסורים שלמה, אשר מתחילתו ועד סופו זה נס אחד גדול״.

דוד עוצר מעט ואוזר כוחות וממשיך בשיחה: ״בעיצומה של הפעילות כמו שאמרתי אני מרכז את המטה החרדי, מגיע ראש השנה ממש עוד עד ממש שעה לפני כניסת החג אנחנו מטפלים בפנימייה של ילדים בני 14 עד 18 שנדבקו בקורונה והמשפחות מבקשות לסדר להם מקום נפרד בכדי שלא ידביקו אותם, אני נכנס הביתה חצי שעה לפני ראש השנה הולך לבית הכנסת. ואז ביום השני של ראש השנה אני מרגיש כבר ממש לא טוב. אם צאת החג אני מרגיש שיש לי חום שמטפס, ואז אני נכנס למסלול ארוך מאוד מאוד, לא פשוט. החום לא עוצר ונע בין 39 ל-40. קרוב לתשעה ימים אני נמצא בבית, כמובן נבדקתי כבר ביום הראשון ומסתבר שאכן חליתי בקורונה, אינני יודע לומר ממי נדבקתי, נחשפתי להמון המון המון אנשים מכוח תפקידי. הנס הראשון שיומיים לפני שנדבקתי היינו בישיבה מאד גדולה אצל ראש העיר יחד עם סגן שר הביטחון ועוד אנשים מהרבה מאוד משרדים ממשלתיים, ואף אחד מהם ברוך השם לא נדבק״.

״באותם הימים נולדו לבני תאומים – בן ובת, הייתי אמור להיות הסנדק, כמובן שכבר לא הייתי ולא השתתפתי. מאוד עצוב, ככה משכתי עד מוצאי יום כיפור, אז לאחר התייעצות עם ד״ר לסרי הזמנתי אמבולנס ונסעתי למחלקת הקורונה בבית החולים אסותא בניהולו של ד״ר אסף פרץ ידידי היקר שאותו הכרתי במסגרת עבודתי, הגעתי לשם באמת במצב מוגדר קשה, עם קשיי נשימה וחום גבוה מאוד. ושם היה תחילתו של הנס האישי שלי, עצם הכניסה למחלקה זה דבר נורא, מכניסים אותך לאיזה שהוא פרוזדור ואחרי זה הדלת נסגרת מאחוריך, מקבלים אותך אנשים שהם כולם לבושים בלבן עם מסיכות, ללא זיהוי תווי פנים. הצוות היה נפלא ומסור, מאותו הרגע שהגעתי לשם ממש באפיסת כוחות הצוות ״מתנפל עלי״, מקבל את כל פרוטוקול הטיפול הכל כולל הכל, ובאופן נס בתוך שלושה ימים אני פשוט עומד על הרגליים. החום יורד, אני חוזר לתפקד. פשוט לא להאמין שאחרי תשעה ימים בבית באפיסת כוחות מושלמת ועוד שלושה ימים בבית החולים אני חוזר לעצמי. הגעתי למצב שאני מבקש ממנהל המחלקה לשחרר אותי בערב חג סוכות, כמובן שבהמלצתו נשארתי למעקב עד למוצאי חג הסוכות, אז שוחררתי לביתי במשך כמעט שלושה שבועות הייתי בתוך חדר סגור עוד לא היה חיסונים, לא נעים, כמויות החומרים שקראתי ולמדתי וגם ספרים תורניים גם כלליים והספורט שעשיתי בתוך החדר וכל מה שקשור בעניין הזה תקופה באמת הזוי הזוי לחלוטין. כמובן שאחר כך – זה הנס הגדול, באמת חזרתי לאיתני, קיבלתי בחזרה את המטה החרדי המשכנו לעבוד עד שנכנס החיסונים, זכיתי לסייע בידי האוכלוסייה החרדית להתחסן לשוחח עם הרבנים לשמור על קשר הדוק עם רבני הקהילות״.

״הגענו עד הלום, מודים לקדוש ברוך הוא על הנס הגדול הזה, על החלמה מהירה. התקופה קשה מאוד בעצם גורמת לנו להתכנס חזרה אל עצמנו וככה לחשוב שיש דברים שקורים ויש מישהו שמכוון את כל זה מלמעלה – הקדוש ברוא הוא״.

״חשוב לי להגיד, בכל התקופה גם כשהייתי בשיא הקורונה אפילו לא לשנייה איבדתי את התקווה, עלי הטיל הקדוש ברוך הוא את הקורונה קיוויתי לטוב, המחשבות שלי תמיד היו חיוביות והבנתי שאני נמצא במצב לא נעים לא סימפטי אפילו קשה, אבל לרגע אחד אפילו אני לא זוכר לשבריר שנייה שחשבתי מחשבות מה שנקרא קשות. הייתי אופטימי מתחילת המחלה שנדבקתי ועד שהחלמתי״.

המסר של דוד לכולנו

‏״ראשית: ׳ונשמרתם מאוד לנפשותיכם׳ ובמקום בו תוקפת אותנו פדמיה לשמוע לעיצת הרופאים, לבצע את כל מה שצריך לבצע ולשמור על הנפש כי זה ציווי דאורייתא. דבר שני לא לאבד תקווה לבטוח בקדוש ברוך הוא, ולהתפלל אליו, הקב״ה עוזר – צריך רק להאמין, חנוכה שמח״.