בהילולא שהתקיימה ברובע ז' בבית פרטי, לכבוד בעל ה"אור החיים הקדוש" בשעות הערב, הגיע באופן מיוחד הגר"ח פינטו המרא דאתרא לשאת דברים לכבוד ההילולא.
במעמד השתתפו עוד הרה"ג ר' אברהם בן חמו ראש כולל "כנסת ישראל" והרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית וציבור רחב.
במשא המרכזי שנשא הגר"ח פינטו תיאר בהרחבה על דמותו הנשגבה של בעל ההילולא וסיפר על הקשר המיוחד שהיה בין האור החיים לסבא הגדול רבי חיים פינטו הגדול, כידוע היום בו שקעה שמשו של רבינו חיים בן עטר בעל אור החיים הקדוש בשנת תק"ג, ביום ט"ו בתמוז, – זרחה שמשו של רבינו חיים פינטו הגדול.
וסיפר כי שנים רבות קודם לכן, שהה ב"מוגאדור" שבמרוקו רבי חיים בן עטר זיע"א בעת שנמלט ממציקים שונים שנטפלו לו. בחדרון קטן, שלצידו מקוה וחצר פנויה מסביב, התגורר במשך שנתיים ימים, עד שעזב את העיר. מאז עברו שנים, בני העיר שמרו על אותו חדרון, החשיבוהו כמקום קדוש, ואף בקרקע שסביבו לא השתמשו.
רבי חיים פינטו הראשון זיע"א, רצה לבנות בית הכנסת משלו ואז החליט כי זהו המקום המתאים להקים את בית הכנסת, אותו חפץ לבנות לשם שמים. לפיכך, רכש את הקרקע עם אותו חדרון, ולאחר מכן, נטל פועלים יהודים ובנו את בית הכנסת וכך עד עצם היום הזה המקום שמור כאתר קדוש ומיוחד, גם מטעם המלכות ושייך לבני משפחת פינטו וסיפר שהוא וגם אחיו הרה"צ רבי דוד נולדו בחדר קדוש זה.
הרב פינטו סיפר ששוחח עם אביו הרמ"א זצ"ל על תקופת שהותו של אור החיים הקדוש במוגאדור שבמרוקו אם ידוע לו משהו על כך, ואמר לו אתה כבר תשמע.
וראה זה פלא באחד הימים שהגיע להתפלל בציון אביו הרמ"א פינטו זצ"ל, מצא ספר ישן בציון הנקרא "ספר החסידות" שחיברו כידוע הרב ד"ר יצחק אלפסי היסטוריון וחוקר חסידות ידוע. החלטתי לעבור עליו ותוך כדי אני מגלה את המקור על שהותו של אור החיים הק' בעיר שלנו 'מוגדור' במרוקו ואני מצטט מספרו כשהוא מזכיר את אור החיים הקדוש שבמסעותיו הגיע למרוקו.
וכך כתב: "בזמן שהיה אור החיים דר בעיר "מוגדור" שבמדינת מאראקו אירע שהשולטן של מאראקו בא לאותה עיר לחוג שם את יום לידתו, והכריז השולטן בכל העיר, שכל איש שנולד גם הוא באותו יום יש לו הרשות לבוא לפניו וכל אשר יבקש ממנו ימלא.
בא אליו מרן בעל אור החיים לברכו ליום הולדתו והביא לו מתנה אספקלריא קטנה ואמר לו שבתוכו יוכל לראות כל מה שירצה. שאל אותו השולטן בדרך הלצה האם אוכל לראות גם מה שנעשה עכשיו בביתי ובהיכלי. השיב מרן האוה"ח ודאי כי ינסה נא השולטן ויווכח, הביט השולטן במראה ופניו חוורו כסיד. הוא ראה את הויזיר הגדול בבית הנשים שלו וכו'. בערה בו בהשולטן חמתו ושאל מה אוכל עשות, ענה לו האוה"ח שבקנה רובה שלו יירה אל מראה הויזיר שבתוך אספקלריא, עשה השולטן כן ומיד נסע לביתו.
כשבא היתה כל העיר כמרקחה. ההמון נפל על השכונה שדרו בה היהודים וחפצו להשמיד את כל היהודים, כי הויזיר הגדול שהיה ידוע לשונא ישראל נמצא נרצח והעלילו על היהודים שהם רצחו אותו. מיד הציל – השולטן את היהודים ממות ועוד הניח להם מהמסים והרבה להם זכויות."
בסיום, בירך את המשתתפים שזכות בעל ההילולא יגן על כל המשתתפים לכל מילי דמיטב, ובע"ה נשמע ונתבשר בבשורות טובות לכל החיילים יחד עם החטופים שיזכו לחיים טובים ולשלום וישובו במהרה לביתם. ברכה מיוחדת בירך את הרב ישראל טובול וב"ב שליט"א המקושר לגדולי התורה ומוקיר רבנן בכל עת על טרחתם הרבה בכל ההכנות להילולא גדולה זו.
